יש לי הערכה רבה לצרויה שלו.
היא עברה הרבה בחיים והציפיות ממנה גבוהות מאוד מין הסתם: אביה מבקר ספרות, אחיה מתמטיקאי וסופר ובן דודה הינו מאיר שלו.
במהלך חייה נפצעה בפיגוע, התחתנה בשנית וכתבה ספרים שבעיני היו בלתי נשכחים ולמרות שקראתי אותם מזמן, תוכנם עדיין מהדהד בי.
כשקראתי את ״חיי אהבה״ בפעם הראשונה הזדעזעתי מהדרך שבה התבטאה. היא הייתה וולגרית בעיני, חסרת מעצורים ובעלת פה מלוכלך.
באותה תקופה, בהיותי חיילת חיפשתי נשים סופרות בעלות קול ייחודי, שורדות.
שרה אנג׳ל הייתה אחת מהן: יפהפייה, חטובה, שנונה אך עם זאת ילדה טובה. התחברה לפושעים, הייתה בכלא וידעה לנתב את דרכה במעשים ומאוחר יותר אף במילים. את ספריה קראתי בעיניים בורקות וברכיים רועדות.
הם ריגשו אותי, חירמנו אותי בתיאורים עסיסיים וגברים נועזים ללא חת.
לא שהתכוונתי לחפש את הפושע הפוטנציאלי ולדבוק בו. איפה? ילדה טובה ובורגנית שכמותי אוהבת לבחון גבולות לא לפרוץ אותם.
ואמנם, אחרי שניים שלושה ספרים כגון: מלאך או שטן ו-חכי לי ר הרגשתי שמיציתי. סיפורי כלא וגברים אלימים עוררו בי לפתע סלידה.
חברה המליצה לי על מישהי אחרת, שלא לכל אחת, שלא בטוח שתאהבי. למעשה, לא נראה שהיא בשבילך (הָשֵׁדָה! דווקא משום כך חטפתי מחנות הספרים את הכרך). לאחר שסיימתי את חיי אהבה, שאלה אותי מה דעתי וקיבלה בתמורה עווית אייכמנית טיפוסית השמורה לפושע מלחמה בתוך תא זכוכית ונראתה מאוכזבת קמעה.
לא אהבת? שאלה. רוב הקריאה זזתי בחוסר מנוחה, דיווחתי.
התיאורים שלה הגעילו אותי, עצבנו אותי, גירדתי צלקות ישנות בידיים והיו לי מצמוצים בלתי פוסקים בעיניים.
לקיתי באיזה משהו, נראה לי.
התאהבת! פסקה.
ותיאמר האמת, צדקה אותה ידידה.
אם תוכן מודפס מסוגל להוציא אותי מדעתי, לחוש מזוהמת מבלי להיות קרובה לזוהמה, לקלל, לסגור את הספר בחבטה על המיטה ולומר: איזה כתיבה בת-זונה! היא אכן עשתה לי את זה.
לכולם אמרתי שהספר עורר בי תחושות קבס ולאחר שסיימתי אותו, השארתיו בבית הוריי והוא נמצא שם עד היום.
לא לקחתיו להולנד או אמריקה ואין לו מקום של כבוד בספרייתי: פרסונה נון גרטה – מה שכל חיי ייחלתי להיות.
את ״כאב״ סיימתי אתמול לאחר שהתלבטתי אם לחזור לצרויה, הנימפה המרדנית שטלטלה את נפשי. לבסוף החלטתי כי אני בשלה מספיק והוא אכן הזכיר לי נשכחות את הכרך הראשון.
הפעם הייתי סלחנית יותר, מבינה הרבה יותר את טבע האישה, רצונותיה, חשקיה וסביבתה.
איריס, מנהלת בבית הספר, אישה ייחודית ונחושה עסוקה בלתת דוגמאות למצוינות בתוך ומחוץ לכתליי בית הספר.
היא מוציאה לפועל תכניות ופרויקטים מסובכים, זוכה לאהדה מהורים ותלמידים אך חייה הפרטיים קורסים מחוסר סיפוק לבעל הרופס, הרכרוכי ותקשורת לקויה עם ילדיה ובפרט הבת הגדולה: עלמה.
מפגש מקרי עם אהובה לשעבר, איתן, פותח פצעים ישנים וחשקים חבויים. היא נפגשת עמו והם משלימים פערים במיטה, בשיחות ארוכות וברצון להתאחד שוב והפעם לתמיד.
אך המציאות מתעתעת בהם שוב ושוב ולא נותנת מנוחה לזוג המתהווה מחדש; עברה הנורא של הגיבורה שב ועולה בצורת כאב חד, דילמות חמורות דורשות החלטות מידיות והאופק לא נראה מבטיח במיוחד.
העלילה כתובה היטב ומעלה שאלות ולבטים, הכתיבה מושחזת, מרתקת ולמרבה הפלא גם רכה ואוהדת.
אני חושבת שהיא הגיעה בספר זה לאיזון מושלם למרות שעדיין דרכה לי על מספר יבלות.
אם אתם מחפשים אומץ על מנת לשחוט כמה פרות קדושות ולצאת לחופש ממה שנכון פוליטית, חפשו את שמה בחנויות המובחרות!













![העלמה אלזה [מהדורת 2022]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers100/1007434.jpg)




