ביקורת ספרותית על כאב מאת צרויה שלו
ספר טוב

---

היא הייתה שם בשבילו, תמכה בו כשאמו חלתה , כשאמו נפטרה.
היא אהבה אותו, הוא אהב אותה, הוא עזב אותה.
איריס נשואה עם שני ילדים מתבגרים סוחבת את האהבה הישנה ואת פצעיה
הפיזיים והנפשיים שהותיר בה הפיגוע , אותו פיגוע ארור שהרס את גופה.
אחרי שלושים שנה, פוגשת איריס במרפאת הכאב את ד"ר איתן, איתן אהוב ליבה, אהוב נעוריה.
הכול מתעורר מחדש, הגעגועים, הזיכרונות והרגשות .
איריס נקרעת בין האהבה העצומה לבין המשפחה .
כשהיא ואיתן יחד הם הופכים לגוף יחיד , לא מסוגלים להיפרד האחד מהשנייה .
הכול נשכח, מתגמד ונעלם ,רק הרוך והאהבה נמצאים, המגע המלטף שמשכיח את העבר, שמשכיח את הכאב.
איתן מתחנן בפניה שתעזוב את המשפחה ותחזור אליו , לא סתם קיבלנו הזדמנות שניה הוא אומר.
עלמה הבת שלה זקוקה לעזרה שלה, היא חייבת להיות שם, חייבת להציל אותה, מאותו אחד שמנצל אותה.

הרבה פנים לאהבה, לפעמים היא מנותקת מהחיים, כמו עפיפון בלי חוט המרחף לו בשמים , אך לא ננסה לאחוז בו, כדי לא לשמוט דברים אחרים שחשובים יותר.
געגועים למסלול קודם , אך אולי זהו גם מכשול חיינו?
אני מתבוננת מהצד, ושואלת את עצמי מה היא צריכה לעשות לעזאזל?
האם ללכת אחרי התשוקה, האהבה או לבחור במחויבות כלפי המשפחה
למה שהיא תוותר על עצמה? למה לוותר על האהבה, על האהבה שמניעה אותנו , שנותנת לנו אויר לנשימה
אבל, וזה אבל גדול, האם זה שווה ? האם זה נכון לפרק את המשפחה?
הרי להרוס זה דבר הקל ביותר, הבנייה זו העבודה הקשה.
ומה יהיה על הילדים? מה יהיה על הבעל שתמך לאורך כל הדרך, טיפל בה ובילדיה כאשר נפצעה בפיגוע ואהב אותה ללא תנאי

צרויה שלו כותבת נפלא, מתארת את נבכי הנפש, מאפשרת לנו להיכנס ללב הסיפור, ללב הדמויות,
לחוות איתם את הכאב ואת ההתלבטות.
ממליצה .

» ביקורות נוספות של קארן
» ביקורות נוספות על כאב