ביקורת ספרותית על שנת הבשרים שלי - ספריה לעם #476 מאת רות אוזקי
ספר טוב

---

ספר יוצא דופן ולא קל הכתוב ביד אמן.יש בו רבדים שונים השזורים זה בזה- אנושיים בצד כוחה של המדיה ובעיקר תעשיית הבשר הקשה.
ג'יין טאקאגי-ליטל, אשת טלוויזיה אמריקאית ממוצא יפני מקבלת עליה מטעם יצרנית בשר אמריקאית ליצור סדרה בשם "רעייתי האמריקאית"-סיפורי משפחות אמריקאיות על מתכוני בשר שלהן שתהיה שיר הלל לבשר טעים ובריא ותשודר ביפן לעידוד צריכת תוצרתם. היא יוצאת לדרך, מראיינת ומסריטה משפחות שונות וססגוניות ובמקביל נוצר קשר בינה לאקיקו אואנו המתגוררת בדירה עלובה בטוקיו, רעייתו של ג'ון -בעל מכה ואיש מפתח בהפקה.
ג'יין וצוותה מגיעים לחוות האבסה ענקית בקולורדו ועולמה מתהפך עליה כשהיא מגלה במלוא העוצמה את האמת הקשה על גידול בקר כולל הורמונים והשלכותיהם הקשות וטכניקות מחזור פסולת לאוכל עבור הבקר כדי לחסוך כסף. חלק מהתיאורים סוריאליסטיים וקשים לקריאה- גוש בלתי נתפס בממדיו של עשרים אלף פרות בשטח ענק, רעש אדיר וצחנה נוראית המכים בחושים. היא נחשפת למלוא הכיעור של התעשייה המנוהלת בחלקה על ידי כפריים נבערים המתייחסים בלגלוג ל"אלה מהמזרח" (החוף המזרחי) וכשהם נכנסים להסריט במשחטה היא מתארת את החוויה הקשה במילים "הכניסה אל המשחטה דמתה לחציית קיר סמוי היישר אל הגיהינום. ראייה, שמיעה, ריח-כל חוש שחשבתי שהוא שלי המשחטה קרעה ממני". תאונה במקום מביאה לאשפוזה ובבית החולים היא נחשפת לאבדן אישי קשה וצרה נוספת- יוזמי התכנית 'מוכרים' לה סיפור שהקלטות עם חומר לא קל נהרסו בתאונה אך מסתבר שצוות הצילום שלה הצליח לשמור אותן וחלקים מחוללים סנסציה תקשורתית.
יחסי אקיקו וג'ון מגיעים לשבר ואחרי שהוכתה ואושפזה טרם צאתו לארה"ב לעבודתו היא מחליטה לעזוב אותו ואורזת (כשברקע שיר- "ואז ארזת לך מזוודה בלי מילת פרידה /ולא אכפת לך אם הוא לעולם למה עזבת לא ידע") טסה לארצות הברית בבחירה אירונית ביום הוא שב ליפן ומטוסיהם חולפים בשמי אלסקה..בדרכה ברכבת למקום מבטחים שארגנה ג'יין היא נחשפת בתדהמה במסע חוצה יבשת למדינת הענק על שלל רבדיה כולל עוני שלא ידעה שקיים בארצות הברית השבעה ומפוטמת.
יש שיטענו שהספר הינו בעל אג'נדה טבעונית/צמחונית אבל הוא הרבה יותר מגידול מספוא ובקר, נזקים סביבתיים וסיפוריהם האישיים של גיבוריו השזורים זה בזה. יש בו ראייה רחבה יותר על החברה האמריקאית – חברה המאביסה עצמה לדעת , רוצה את ההמבורגר שלה ולעזאזל המחיר ואמריקה אחרת, דלה ונבערת, עיירות שכוחות אל באמצע שום מקום, חיים עלובים. הניגוד בין יפן בעלת התרבות השונה כל כך וקודים חברתיים נוקשים למערב, חשיבה שונה בתכלית ופער דורות בין האם היפנית לבנותיה.
לקראת סופו נכתבת מעין פסקת מפתח אם תרצו שתמציתה היא העיוורון מרצון של האנושות לרע ולקשה ומה שהמחברת מגדירה 'האסתטיקה הכאילו מטומטמת ששולטת בטלוויזיה ובהוליווד'. חיים בהדחקה כי נוח לנו. אומר המון במשפטים ספורים. מקרה קלאסי של ספר שהשלם גדול מסך חלקיו.
(דילגתי על חלקים בעלי חשיבות כזו או אחרת שבבחינת ספויילר)

» ביקורות נוספות של ראובן
» ביקורות נוספות על שנת הבשרים שלי - ספריה לעם #476