ביקורת ספרותית על שנת הבשרים שלי - ספריה לעם #476 מאת רות אוזקי
ספר מעולה

---

#
זה ספר הביכורים של אוזקי. צריך לשפשף את העיניים למקרא המשפט הזה. ספר ביכורים שכולו ביכורים – לא נשען על ספרות אחרת, לא מנסה להידמות לספר אחר. מקורי. הספר הזה יצא לאור ב 1998 והיום הוא מקורי כמו בעת שיצא. משמע – אף אחד לא ניסה לחקות את אוזקי ואף אחד לא נשען על ספרה. גם זו עובדה מרתקת ומשמחת.

המספרת את הסיפור הזה בגוף ראשון היא ג'יין, בת לאם יפנית ואב אמריקאי, כמו אוזקי. היא נולדה במינסוטה, מדינה חסרת רייטינג, למשפחה חקלאית, שפשטה את הרגל ונאלצה לותר על החווה המשפחתית. ג'יין, שמתגוררת בניו יורק, שואפת לצלם של סרטים דוקומנטריים ונשכרת כמפיקת סידרת טלוויזייה, שמטרתה למצוא שווקים חדשים לבשר בקר אמריקאי ביפן, שתושביה אינם חובבי בשר, אבל מוקסמים מהאמריקאים (הספר כאמור נכתב בשנות התשעים של המאה הקודמת) ורוצים לחקות אותם. במסע המתואר בספר, ג'יין וצוותה הכולל אמריקאים-יפנים, חוצים את היבשת בחיפושיהם אחרי "רעייתי האמריקאית", שתפתח את ביתה בפני צופי/ות הטלויזיה היפנים, תשתף אותם במתכון בשר שלה, כמו גם במשפחתה החמודה והבריאה, ותגרום להם לצרוך בשר בקר אמריקאי.

הספר מורכב משלושה חלקים לא שווים, ג'יין ומסעה בעיירות ובמדינות די נידחות, אלה שבדרך כלל לא עושים עליהם סרטים או תוכניות טלוויזיה. בחלק הזה יש מופעים מרטיטים וגם כמה מבעיתים, כולל עובדות מזעזעות על שוק הבקר, או כל שוק שמאפשר לאלה ששולטים בו לעשות ככל העולה על רוחם. החלק השני מוקדש לאקיקו – רעייתו היפנית של איש חברת הפרסום היפני. וגם בו יש קטעים מזעזעים ותובנות על קשרים זוגיים ויחסי המינים ביפן של סוף המאה העשרים. וזה נראה אקזוטי וגם דומה ליחסים שאנחנו מכירים מעולמנו הלא-אקזוטי. החלק השלישי הוא מעין יומן (מומצא) של גבירה יפנית שחיה בשנה ה 1000 לספירה. ומשמש מעין הפסקה דידקטית בסיפור.

לאוזקי כישרון כתיבה נפלא. עובדה שלא הפתיעה אותי, כי זה ספרה השלישי שאני קוראת. היא גם אינה נמנעת מלטלטל את קוראיה, ולצורך זה היא משתמשת ביכולת תיאורית נדירה. היו קטעים מסויימים שפשוט לא יכולתי לקרוא, ונאלצתי לדלג, מה שאומר שיכולתה להחיות את הנושא עבור הקורא גבוהה מאד (היא בעיקר מצאית של סרטים דוקומנטריים, אז גם זה לא מפתיע). אוזקי גם לא נמנעת מתיאורים מפורשים של יחסי מין, שאף אחד מהם לא נועד לגירוי או למניפולציה על הקורא. היא מצליחה בספר הזה, יותר מבספריה האחרים שקראתי, לאפיין דמויות בלי לגלוש לסטיריאוטיפים. יש פה איזון מופלא בין נושאים (אמיתיים) שמזעזעים את הקורא, לבין חלקים שמאפשרים לו לצחוק או להתרווח בהנאה. והכל קריא מאד, אפילו מותח, בספר שרחוק מלהיות ספר מתח.

קרה לי עם הספר הזה משהו שממש מזמן לא קרה לי: סיימתי אותו ורציתי לחזור לקרוא אותו מיד, מהתחלה. לא עשיתי את זה. למדתי שלא נכון לקרוא שנית ספר מיד כשסיימתי אותו. אבל אני חושבת שאקרא אותו שוב. לא בעוד עשרים שנה, בקרוב.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על שנת הבשרים שלי - ספריה לעם #476