ספר מעולה
הביקורת נכתבה ביום שישי, 6 בספטמבר, 2019
ע"י לנה
ע"י לנה
הספר הזה הגיע אלי בזמן טוב, אחרי יותר משנה שלא קראתי ספר.
מספר על אלנה, שסוג של חיה בצל חברתה הטובה ביותר לילה, שהיא לכאורה יפה יותר, מוצלחת יותר וחכמה יותר, ולאט לאט אנחנו מגלים שהמצב לא בדיוק כזה.
התחברתי לספר הזה מהרבה מאוד כיוונים, מהכיוון של ״החכמה״ עם הרגשות נחיתות, מהכיוון של תחרות / לא תחרות בבית הספר, חוסר תמיכה מההורים, מהחיפוש המתמיד אחר קירבה, ועוד ועוד.
לכל אורך הספר ״החברה הגאונה״ - מתייחס לאידילייה של דמותה של לילה, ובפסקה אחת, כאילו, הכל מתהפך, וזו גם הגאונות שבספר:
״היא ישבה בדממה זמן-מה, נעצה את מבטה במים שניצצו בגיגית, ואחר כך אמרה: ׳מה שלא יקרה, את צריכה להמשיך ללמוד׳.
׳עוד שנתיים: אז אני אקבל תעודה, וסיימתי׳.
׳לא. אף פעם אל תפסיקי: אני אתן לך את הכסף, את צריכה ללמוד תמיד׳.
השמעתי צחקוק עצבני, ואז אמרתי: ׳תודה, אבל בשלב מסוים בתי-הספר נגמרים׳.
׳לא בשבילך: את החברה הגאונה שלי. את צריכה להיות הכי טובה מכולם, גברים ונשים׳. ״
כנראה בגלל שהספר נגע בכמה נקודות רגישות שכאלו הוא כל כך מצא חן בעיניי.
עכשיו שסיימתי לקרוא, גיליתי שהספר הוא הראשון מבין ארבעה, אז הולכת לקנות את הספר השני בסדרה.
עוד כמה פנינים
* אלנה על אמה:
״הגוף שלה הגעיל אותי, דבר שוודאי הרגישה. היא היתה בלונדינית, בעלת עיניים כחולות, מלאה. אבל לא היה ניתן לדעת לאן מביטה העין הימנית שלה. גם הרגל הימנית שלה לא תיפקדה היטב, והיא קראה לה הרגל הפגועה. היא צלעה, והליכתה עוררה בי אי-שקט, בעיקר בלילה, כשלא הצליחה לישון והיתה מתהלכת אנה ואנה במסדרון, לעבר המטבח ובחזרה. לעתים שמעתי אותה מועכת בחבטות עקב נזעמות את המקקים שהגיעו מדלת הכניסה, ודמיינתי את עיניה הזעופות, העיניים שהיו לה גם כשכעסה עלי.״
* אלנה ולילה על ״נשים קטנות״ שקנו בסתר
״החל מהרגע שהפכנו לבעלות הספר התחלנו להתראות בחצר כדי לקרוא בו בקול רם, או בלב - יושבות זו לצד זו. קראנו בו במשך חודשים, פעמים כה רבות עד שהספר נהיה מטונף, מרופט, איבד את השדרה שלו, חוטי הכריכה התפוררו, קבוצות דפים נשרו ממנו. אך הוא היה הספר שלנו, ואהבנו אותו מאוד. אני הייתי השומרת שלו, החזקתי אותו בבית, בין ספרי הלימוד, כי לילה לא חשבה שהיא יכולה להחזיק אותו בבית שלה. אבא שלה, בזמנים האחרונים, היה עלול לכעוס עליה אם היה תופס אותה קוראת בספר. ״
* על לילה
״בימים של חג התחילו כרמלה, שהתעקשה שיקראו לה כרמן, ואדה, וג׳יליולה להתלבש יפה, מבלי להודות, גם לא בפני עצמן, שהן בתחרות עם לילה. ... אך לא היתה כאן תחרות ממשית, לילה היתה לא-בת-השגה, היא היתה דמות מסמאת שהאור מאיר אותה מאחוריה. ״
6 קוראים אהבו את הביקורת
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
