ביקורת ספרותית על החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן
ספר מעולה

---

אז אני מודה שאת הספר קטפתי מהסיפרייה של אחותי באיחור קל. שמעתי עליו לא מעט, ובסופו של דבר בגחמת המלצתה של אחותי, התנפלתי עליו בטלפיים חשופות.
ווילו צ'אנס בת ה-12 היא ילדה מאוד מיוחדת: היא מאומצת, היא חכמה במיוחד, היא אוהבת דברים שאף ילד אחר לא אוהב, היא סקרנית ומפתיעה אפילו את המבוגרים בסביבתה והיא אוהבת את המספר 7. חייה מתהפכים לאחר שהוריה המאמצים נספים בתאונת דרכים; היא לא יודעת לאן תלך, עם מי תחיה או מה תעשה. היא מנסה למצוא את דרכה בעולם שהיא מרגישה שהיא מבינה יותר טוב מכל אחד אחר ובעת ובעונה אחת אינה מבינה כלל. היא נקרית בדרכן של שלל דמויות ססגוניות כמו דל, יועץ בית הספר הלא-יוצלח והדכאוני; חאירו נהג המונית עם החלומות הגדולים ומשפחת נווין, משפחה ויאטנמית ענייה שלוקחת חסות על הילדה היתומה.
הדמויות בספר צבעוניות ונוגעות בלב, והקורא ימצא את עצמו מתאהב בהן לאט לאט: ממש כמו שלווילו לוקח קצת זמן לבטוח באנשים מסביבה ולתת להם להיכנס אל הלב שלה. הסיפור עצמו לא רק מרגש אלא גם מתוחכם, וחושף את הקורא לנפש צעירה אך מורכבת: לילדה שמבינה בדיוק כמה שונה היא - אבל שלפעמים זה לגמרי בסדר פשוט להיות עצמך. ההתמודדות של ווילו עם המוות של ההורים שלה, עם חוסר השייכות שלה ועם הריקנות שתלאות חייה משאירה בה הם הבמה המרכזית של העלילה. אבל יש אור בקצה המנהרה - העזרה של ווילו לסביבה, והעזרה של הסביבה לווילו, שמתנגשים אלו באלו באופנים בלתי צפויים, נותנים לווילו קצה תקווה לחזרה למסלול חייה.
ספר מרגש מלא בצחוק ובדמעות, התמודדות עם אובדן והיכולת לקבל באהבה את השונה ממך.

» ביקורות נוספות של קוראת נמרצת
» ביקורות נוספות על החיים חלקי 7