ביקורת ספרותית על החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן
בזבוז של זמן

---

כמה דברים על הספר "החיים חלקי שבע"
1. הוא מעצבן
2. הוא מעצבן מאוד
3. הוא כתוב בפסקאות קצרות מדי עם יותר מדי אנטרים
4. אין אף ילדה בת 12 שחושבת ככה, גם לא אם היא מחוננת
5. ניסיתי לכתוב שבעה דברים, אבל למה לי? אין שום סיבה להתקע דווקא על שבע רק כי ווילו צ'אנס עושה את זה.

הילדה בעלת השם הבלתי אפשרי ווילו (ערבה) צ'אנס (סיכוי) היא ילדה מסכנה מאוד. היא מאומצת, אין לה חברים, היא שונאת את בית הספר כי היא חכמה מדי וכולם טפשים, והיא עושה פלאי פלאים גם בלעדיו. טוב, בעצם יש לה חברה, גדולה ממנה, מהגרת מויטנאם שגרה עם אמא שלה ועם אח שלה בחניה שהוסבה לבית. זהו, ווילו מתייתמת וזה נורא עצוב, היא מתחברת למשפחת הויטנאמים, קורים שם כל מיני דברים בלתי אפשריים עם יועץ בית הספר השלימזל ועם שירותי הרווחה, ובסוף ווילו מתגברת על הדיכאון שלה, וגם מצילה את כולם, וכולם שמחים ומאושרים הפילי אבר אפטר.

הולי גולדברג סלואן הצליחה לארוז יחד את כל הסטיגמות שיש על ילדים מחוננים - שהם חסרי חברים, שהם מוזרים, שילד חכם מתנהג כמו מבוגר רגיל - ולהשאיר אותם כמות שהם בלי שום טיפול עלילתי שהוא, והיא עושה את זה בפסקאות קצרות ומלאות המוני אנטרים שמרגיזים את העין. הבעיה היא לא שהסיפור לא אמין כי גם זקן שבדי בן מאה שקופץ מהחלון ואז אנחנו מגלים שכל חייו הוא הסתובב בעולם, התרועע עם מנהגים ופוצץ דברים להנאתו זה לא סיפור אמין. הבעיה היא שהחיים חלקי שבע הוא גם לא אמין וגם מעצבן, ופפריקה כצבה את זה יותר טוב ממני.

ותרו.

» ביקורות נוספות של נצחיה
» ביקורות נוספות על החיים חלקי 7