ביקורת ספרותית על החיים חלקי 7 מאת הולי גולדברג סלואן
בזבוז של זמן

---

אז, יש לנו גיבורה שקוראים לה וילו צ'אנס והיא, מסתבר, "מחוננת ביותר".
בואו אני אשבור לכם את הבועה.
מחוננים הם לא גיבורי על שהכל מצליח להם והם משנים את העולם ביומיים כי הם יכולים.
אני מחוננת (לא "ביותר", מצטערת על האכזבה) ואני חוגגת כשאני מקבלת 61 במתמטיקה.
ליטרלי.
עכשיו, לא באתי להתבכיין לכם על בעיותיי בתיכון כי אם זאת הייתה המטרה שלי כבר הייתם שומעים את המשפט "אין לי חברים" לפחות חמש פעמים.
באתי לומר שהספר "החיים חלקי 7", עם כל ה"שונות, משונות וגאונות" שבתוכו, הוא חתיכת ספר מעצבן.
קודם כל, וילו.
מה יש לומר על וילו?
היא גאונה, כי ברור, למה לא.
טעות.
היא גאונה ברמות מגוחכות, לא ריאליסטיות, מוגזמות, מושלמות, והעיקר- יש תירוץ.
פרט שולי קטן- היא בת 12.
בת 12 שמצליחה לשנות את כל העולם ואשתו, כל כך מיוחדת שהיועץ לא מצליח לשייך אותה לאף קבוצת אנשים (ברור), איכשהו הכל הולך לה טוב חוץ מהקטע הקטן בהתחלה כש(ספוילר ספוילר ספוילר)מגלים שההורים שלה מתים, קטע שבקושי משפיע על העלילה חוץ מזה שצריכים למצוא לה מישהו שהיא תגור אצלו או וואטאבר ולפעמים היא חושבת על ההורים שלה כשיש לה זמן הפסקה מלעזור לאיזה נהג רנדומלי שהסיע אותה פעם אחת והיא אבחנה אצלו איזה בעיה רפואית בשתי שניות האלה שהיא הסתכלה עליו. מדהים. או שכשהיא לא לוקחת על עצמה לשפץ בניין כי בא לה והיא וילו אז ברור שזה יצליח.
היא גם פילוסופית, כי ברור למה לא.
חמודה, כשהייתי בת 12 קראתי לילדי פליימוביל שלי ליליאן (ליטרלי לכולם קראו ליליאן, גם לבנים) וגרמתי להם לעשות מלחמות עד המוות.
אה כן, והיא אובססיבית עם המספר 7 ואיכשהו כל דבר שקשור למספרים אצלה מתחלק בשבע או יש בו את הספרה 7 או שהוא ליטרלי 7.
לפעמים הספר הזה ברצינות גרם לי לשנוא את העובדה שנולדתי ביולי.
העלילה עצמה- (תיזהרו כי יש ספוילרים קטנים)
סלחו לי על השפה, אבל...
מה. הפאקינג. פואנטה.
מה לעזאזל הספר הזה בא לספר? "קחו את ההרפתקאות של ילדה בת 12 שחכמה יותר מכל העולם ביחד, היא מצליחה בהכל, מתעניינת בהכל כי זה לא כאילו שיש דברים משעממים בחיים, ההורים שלה מתו וזה נוראי אבל אחרי זה שום דבר לא משתבש לה, אחרי זה היא מבלה עם שני ילדים רנדומליים ואיזה לוזר אחד שהיא מוצאת זמן לתקן את הדירה שלו ואת עצמו כי היא וילו צ'אנס והיא מושלמת."
תתקנו אותי אם אני טועה כי זה לא שסיימתי לקרוא את הספר הזה היום, אבל אני לא זוכרת שהיה קטע לספר הזה בכלל חוץ מלהיות קורות חייה של וילו.
אוקיי, כן היה קטע על "משפחה והאנשים שמבינים אותך זה הכי חשוב"- זה יכל גם לבוא בצורה של נער מדוכא בן 17 שמפגר מאוד בלימודים וכולם טוענים שאין לו עתיד. למה להפיל עלינו איזה דמות מושלמת שתגרום לכולנו להרגיש כמו לוזרים בזמן שהיא בקושי אנושית והיא בת 12 לעזאזל?
אני לא אומרת שלא היו לה רגעים קשים ושמוות זה לא דבר כואב, כי זה *מאוד* כואב וכן היו רגעים שהרגשתי רע בשבילה... עד שהיא עשתה משהו מושלם שדי בטוח שילדה אמיתית בת 12 לא הייתה מסוגלת לעשות.
וברור ש(ספוילר) סוף טוב הכל טוב מצאו לה אפוטרופוסים שהיא מכירה איזה חודש, האישה שגרה במוסך של סלון ציפורניים פתאום מוציאה בוכטות של כסף שהיא החביאה כל הזמן הזה וקונה את כל הפאקינג בניין, כי למה. פאקינג. לא?
אני די בטוחה שעשיתי בלגן שלם מהביקורת הזאת ולא הבנתם כלום (אופסי), אבל הנה זה. הביקורת הראשונה שלי שברור שהיא שלילית כי אני חתיכת בן אדם עצבני.
ביי ילדים, תזכרו לא להסתכל לצדדים כשאתם לא חוצים את הכביש כי יש הסגר.
(תתעלמו מההומור המעפן שלי בבקשה. זה מביך בשביל כולנו.)

» ביקורות נוספות של Squid
» ביקורות נוספות על החיים חלקי 7