ליום ההולדת של בעלי חובב הביוגרפיות קניתי לו את הספר הזה, ואחרי שקראתי מאמר ביקורת פרובוקטיבי על הספר החלטתי שלא אקרא אותו, לא מעניינות אותי הרפתקאותיו מחוץ לנישואין של המנהיג שאני מעריצה כמו שלא מעניין אותי איזה מהנערים העדיפו אפלטון ואריסטו או אהבותיהם של באך או ברהמס.
לאחר כמה חודשים לקחתי את הספר לידיים ומאותו הרגע לא עזבתי אותו. תום שגב כותב קולח ומעניין את ההסטוריה של מדינת ישראל דרך עיניו של בן גוריון החל מהקונגרס הציוני הראשון בראשותו של הרצל, ועוד לפני כן מילדותו של בן גוריון בפלונסק (רוסיה/פולין).
באותה הזדמנות למדתי קצת מי אלה כל בעלי שמות הרחובות בערי ישראל ומה תרומתם לעשיה: אוסישקין, גולומב, נורדאו ובלפור. את ז'בוטינסקי וברל כצנלסון כמו גורדון וטבנקין בכל זאת כבר הכרנו איכשהו.
וכך לאורך הספר אנו עדים על חתירתו ללא לאות של בן גוריון לנסות להביא ביטחון לעם היהודי וזאת רק דרך מדינה, כמובן לא בלי לרצות להוביל ולשלוט במהלך העניינים דרך הקמת מפלגת פועלי ארץ ישראל - מפא"י, הנהגת ההסתדרות וכן עמידה בראש הסוכנות היהודית שבעצם היתה ממשלה זמנית עד להקמת המדינה שהיה ברור לו שתקום. גם לאחר שקמה המדינה הוא לא היה רגוע לגבי הביטחון לעם היהודי ולכן זמן קצר אחרי קום המדינה התחיל לארגן את הכור בדימונה.
הספר מספר גם על מצבי הרוח של ב.ג., נסיעות וחופשים ארוכים ממשפחתו, התפרצויות כעס בעיקר יותר ויותר לעת זיקנה, התבודדויות וכן גם הזדקקות נואשת לחברי הילדות שלו. אבל הרי ידוע - נחמדים אמיתיים לא מנהיגים עמים ולא מובילים אותם ליעדים גדולים.
מעטים הם המנהיגים שקמו בסדר הגודל של בן גוריון שחתר והקים לעם נרדף מולדת. אגב הוא התחיל כסוציאליסט אבל הוא בהחלט לא המשיך כך ולא היה שמאל, רעיונותיו למשל לגבי התושבים שישבו פה בארץ היו מאד פרגמטיות אם אפשר לקרוא לזה כך.
על כל פנים הוא היה האדם הנכון בשבילנו ובזמן הנכון, רק בל נדבר על השואה כי פה אין לי מה להגיד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
![אני קלודיוס [מסדה]](https://cdn.simania.co.il/bookimages/covers20/205673.jpg)
