• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

מאת תום שגב

הביקורת של קיבוצניק

תמונה של קיבוצניק
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
4.0
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

מאת תום שגב

הביקורת של קיבוצניק

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
4.0
תמונה של קיבוצניק
הוצאה לאור:כתר
שנת הוצאה:2018
קטגוריה:הסטוריה
הקודמת
סדן
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 5 שנים

“מבחינתי זוהי הפעם הראשונה שאני קורא ביוגרפיה על דוד בן-גוריון. וזה איננו פשוט! כי תום שגב שחיבר אותה”

3/6
ביקורות על מדינה בכל מחיר
הבאה
אלזה
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 8 שנים•1 דקות קריאה

הקריאה מרתקת וקולחת, הרבה מאוד מידע, חלקו ידוע וחלקו פחות. אבל אין כוכב חמישי היות ולטעמי ה"עצים" כתובים מצויין אך יש בעיה עם ה"יער". לאורך הקריאה גוברת התחושה כאילו לדעת הכותב כל המפעל הציוני וחלקו של בן גוריון בו הוא מעין גחמה היסטורית שיש בה בעיקר סימני שאלה והרבה הרפתקנות. בן גוריון מתואר בכל רבגוניותו ומורכבותו לחיוב ולשלילה, אך מודגשת מאוד שאיפתו האובססיבית לשליטה, מה שכנראה בלתי נמנע אצל מי שמוכן לשלם את המחירים על מנת לעמוד בראש. הערבים לאורך הסיפור הם נוכחים/נפקדים, אולי בכוונה כדי להדגיש את הדעה שהמהלך הציוני החליט במודע לא 'לספור' אותם לאורך כל הדרך. ההחלטות הערביות כלפי המפעל הציוני מוצגות כגזרת גורל, כאילו כך מוכרחים היו לנהוג בכל שלב ושלב ולכן נשאר להתרכז רק בטעויות הציוניות כביכול. כשקוראים על השתלשלות המאורעות השונים עולה מדי פעם השאלה, עם כל כך הרבה 'פאשלות', איך בכלל הוקמה המדינה למרות הכל? איך ניצחנו במלחמת השחרור שבה מוצג בן גוריון כמנהיג מלחמה לא מוצלח שאינו מבין בביטחון? איך נקלטו מאסות של עולים בזמן כל כך קצר? איך הוקמו מאות ישובים בתוך שנים ספורות? וכו' וכו'. גם בלי פאתוס ציוני, ההבחנה המתבקשת בספר כזה בין ה'קטנות' ל'גדולות' קצת מפוספס.

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של אלזה
אלזה
תמונה של yaelhar
yaelhar
A
ami
תמונה של Mira
Mira
תמונה של רץ
רץ
תמונה של אַסְיָה
אַסְיָה
תמונה של סימליה
סימליה
תמונה של Ayeletjon
Ayeletjon
19קוראים|גיל ממוצע63|68%נשים

על המבקר

תמונה של קיבוצניק

קיבוצניק

חבר מזה 9 שנים
47 ביקורות•1 נבחרות•735 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
ספרות מתורגמת•ספרות מקורית•הסטוריה
תמונה של קיבוצניק
קיבוצניק
חבר באתר מזה 9 שנים
ביקורות47
ביקורות נבחרות1
לייקים שקיבל735
דירוג ממוצע4.6 ⭐
ז'אנרים מועדפים
ספרות מתורגמת21ספרות מקורית7הסטוריה 3

דיון על הביקורת

4 תגובות
גלית
גלית•לפני 8 שנים

אני אוהבת לקרוא את תום שגב

הוא נותן פנים לשמות של רחובות, הוא מחיה את ההיסטוריה הופך את האנשים לאנושיים ואמיתיים,ממחיש ארועים "גדולים","לאומיים ", "חד פעמיים", "הרואיים" על ידי פריטתם למקטעים קטנים ואנושיים,הופך אותם לנגישים. יתמרמרו היסטוריונים כמה שיתמרמרו- אותו כיף לקרוא.
רץ
רץ•לפני 8 שנים

בן גוריון התכונן למלחמה שאף אחד לא חשב עליה, בן גוריון קבל החלטה גורלית על הקמת המדינה בחוסר ודאות נוראית, אני לא בטוח שראש הממשלה של היום

היה מקבל החלטה דומה.
עמיחי
עמיחי•לפני 8 שנים
תודה על הסקירה. מקווה לקרוא אותו בעתיד הנראה לעין. עד היום קראתי מספרי שגב רק את "1949 - הישראלים הראשונים" המצוין. מהסקירה שלך עולה כי יש חפיפה מסוימת בתכנים של שני הספרים. שגב הוא יותר מעיתונאי אך פחות מהיסטוריון קפדן ואחראי, ולכן הקהל הרחב נהנה ממנו לעומת היסטוריונים שחוטפים ממנו כאב ראש.
משה
משה •לפני 8 שנים
אני אוהב את כתיבתו של תום שגב. נכנס לרשימת ההמתנה. ספרים מומלצים נוספים שלו "ימי הכלניות" אולי הטוב שבספריו המתאר את תקופת המנדט הבריטי בישראל, ו-"1967" על מלחמת ששת הימים.
4 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של קיבוצניק

ארץ שכוחת-אל

ארץ שכוחת-אל

קרלו לוי

ספר של עם עובד מ-1961, שקשה להשיג ומומלץ לכל מי שמתכוון להגיע לאליאנו, חור בקצה הדרומי של המגף האיטלקי.
קרלו לוי היה רופא וצייר יהודי איטלקי מטורינו, שב-1935 הוגלה לדרום הנידח בגין פעילות אופוזיציונית נגד המשטר הפשיסטי של מוסוליני.
באליאנו הוא נקלע לעולם שנמצא מחוץ לזמן. איכרים עניים הלכודים בין הרים קרחים שמהם הם מתאמצים למצוא את פרנסתם הדלה לבין שכבת טפילים מנוונת החיה על גבם מזה דורות. הממשלה ברומא תהיה אשר תהיה, היא רק שם קוד לצרות ומילים חסרות משמעות לחייהם. הבערות חוגגת. הכומר שיכור. תמותת הילדים עצומה ואין להם אמון באיש, ברעיון או בתקוה. למעט בגמדים ומכשפות, מהן יש בכפר עשרים. גם במדונה השחורה המקומית שנראית יותר כמו אלילה פגנית קרת לב מאשר אם רחומה. גברים רבים נסעו לאמריקה, חלק נעלמו שם וחלק חזרו ושקעו באותו הפטליזם ממנו נמלטו כאילו לא יצאו משם מעולם. נדמה שהאיכרים הם ממש רגב מרגבי מהאדמה עליה הם חיים, מזכיר את "האדמה" של זולא.
אין פה הרבה עלילה, אלא תמונה ריאליסטית וקשוחה של המציאות אותה גילה לוי, בלי אידאליזציה ובלי יומרנות של משכיל מהצפון שיש לו תרופה לכל החוליים שמצא. הוא מצייר ומשמש בסתר כרופא, והחמלה שלו באה לידי ביטוי במעשים פשוטים ולא בהשתפכות.
לוי שוחרר ב-1936 כחלק מחנינה שנתן השילטון לרגל כיבוש אתיופיה.
הספר נכתב ב- 1943/44 בפירנצה, רגע לפני שיחרורה ע"י בעלות הברית. פרסומו הסב תשומת לב לאומית למצוקה הגדולה של אנשי הדרום.
לבקשתו הוא נקבר באליאנו, הבית בו התגורר והמוזיאון המקומי מנציחים את חייו וציוריו.

לפני חודש•
★★★★★
•קיבוצניק
פליטים ושבויים

פליטים ושבויים

אדם טלר

ספר עיון, שבמרכזו עמידתה של הסולידריות היהודית למבחן באמצע המאה השבע עשרה.
מרד חמלניצקי ב-1648 באוקראינה (גזרות ת"ח ות"ט), הפלישה הרוסית לליטא שבאה אחריו והפלישה השוודית לפולין בעקבותיה, הביאו חורבן על עשרות קהילות יהודיות בתחומי ממלכת פולין דאז. עשרות אלפים נרצחו, ומספר דומה ברח מערבה באופן זמני או קבוע אל קהילות אחרות וארצות שכנות. אלפי יהודים שבויים נמכרו לטטרים שהוליכו אותם לשוקי העבדים באיסטנבול.
במרכז הספר עומדת סקירה על התגייסותן של קהילות ישראל לפדיון השבויים. איסטנבול, ונציה, וינה, אמסטרדם ועד פאס במרוקו. מערכת פדיון שבויים הייתה קיימת עוד לפני כן, הן כיישום של ההלכה היהודית והן ככורח קיומי של קהילות כמו ונציה, בהתמודדות עם השוד הימי במזרח הים התיכון.
אך העומס החריג של אלפי שבויים מוכים שיש לפדות במשך כמעט שני עשורים של מלחמה, יצר דילמות לא קלות: כמה לתרום וכמה לשמור לעניי עירנו? איך לאמת סיפור של פליט ומכתב בקשה מקהילה רחוקה? איך לממן אחרי הפידיון את שובם של הפליטים לביתם? האם לקלוט אותם בקהילה אליה הגיעו ולהטיל עליה נטל כבד תוך כדי התעמתות עם השילטון הנוצרי שמתנגד? קהילות שונות נתנו תשובות שונות, לעיתים שנויות במחלוקת. אבל עצם ההתגייסות של ציבורים יהודיים לפדות שבויים יהודים שאינם מכירים מקהילות רחוקות שמנהגיהן ושפתן שונה, מתכתבת באופן מופלא עם ארועי ימינו. החוקר מתעקש לומר שמדובר בתופעה דתית הלכתית ולא בתודעה לאומית במובנה המודרני. אז אמר.

לפני חודש•
★★★★★
•קיבוצניק
לווייתן ברוח

לווייתן ברוח

חיים באר

חיים באר כתב סיפור אהבה לספר היהודי. אהבה שדן מירון ב"אחרית דבר" שלו לא ירד לפישרה.
הכל התחיל לפני ארבעים שנה, כשבאר מצא בחנות ספרים משומשים ירושלמית עותק של "ספר חסידים", פאר יצירתה של יהדות אשכנז בימי הביניים. אלא שבתוכו הוסלק אי מתי ספרון ביידיש הנושא את השם "יום ברגנסבורג", אותו כתב יוסף אופאטושו ב-1932, לא במקרה השנה שלפני עלות היטלר לשילטון. מכאן מתחילה חקירה ספרותית רבת שנים של באר המספר, המתחקה אחרי המידע הרב והמקורות שמהם ליקט אופטושו לצורך הכתיבה. העלילה הצבעונית מתרחשת כולה במשך יום אחד ערב פורים שנת 1519, היום שלפני צו גרושה של הקהילה העתיקה שנופל עליה ללא התראה מעכשיו לעכשיו. תוך כדי החקירה המסועפת של באר נזכרים ולא במקרה, החרדה שאחזה בישוב העברי בארץ כשצבאות רומל התקרבו מלוב לגבול מצריים, חורבן הקהילה השני בשנות השואה, והאזעקות של חרבות ברזל תוך כדי מהלך הכתיבה. שלוש פעמים ביקר באר ברגנסבורג, והשיטוט הקדחתני שלו בחיפוש אחר מצבות בית העלמין העתיק שנבזזו ונשארו קבועות בבתים וחצרות אלמוניות בעיר העכשווית הם משיאי הסיפור. בתוך הגורל היהודי החוזר ונשנה, עולם הספר היהודי לדורותיו הוא מקור הנחמה, עוצמת הרוח, הבית שאינו נחרב לעולם גם בחורבנו. זה לא רומן ולא ספר עיון, זה סיפור אהבה לספר, לסופר ולסיפור.
כהרגלו באר מפליא לעשות שימוש בשפה העברית ומקורותיה ואין כיום בקרית ספר העברית מי שישווה לו בידענות ובבקיאות.

לפני חודשיים•
★★★★★
•קיבוצניק
שלום במרומיו

שלום במרומיו

דוד מנחם

ויכוח בין צדקת גמורה שנוהגת לברך על ארבעת המינים כמנהג אימותיה מבבל, לרב שנפשו כולה מסורה לעולם ההלכתי, הפוסק בנחרצות שאסור לה לעשות זאת מדאוריתא. על פניו, נראה כמו פתח לסיפור בנוסח עגנוני. אבל לא. כולם כולל כולם יראי שמיים וצדיקים שלא היו כמותם ואין בהם רבב. בקיצור, לא דמויות בשר ודם. למעשה הסיפור עוסק בעימות בין עולם המנהג העממי שהוא נבדל בין קהילות ומסורות שונות, לבין העולם ההלכתי שנסמך על מקורות פסיקה מצטברים ובראשם מחבר השולחן ערוך, הלא הוא ר' יוסף קארו. בסופו של דבר, מסתבר לא במפתיע שזה וזה דברי אלוהים חיים ונמצא שכולם צדיקים ועושים רצון קונם גם אם לא יורדים לסוף דעתו. השפה יפה, והמקורות המצוטטים מעניינים, אבל כל הסיפור כולו כאילו נכתב באיזו גלות שנמשכת כמו לא קרה דבר בעולם היהודי במאה השנים האחרונות ואנחנו נמצאים עדיין באיזו עיירה בתפוצות. באחד מגלגולי הויכוח נפגשות נשמותיהם של האישה והרב בבית דין של מעלה שמתנהל כמו דיון בבית דין רבני. כולם מתפלפלים בסעיפי סעיפים של אינספור מנהגים ופסיקות, מנהגי חבטת ערבות ונענוע לולבים, עד שעולה וצפה השאלה: מה לאלוהים האינסופי "שאין השגתו השגתינו" ולכל זה? הדברים החזיקו אותנו משך אלפיים שנות גלות והביאונו עד הלום, אבל במה צמחנו והתחדשנו אחרי הכל? ימים יגידו. בקיצור, ספר לשבת לשומרי תורה ומצוות. לא מספיק למאמינים.

לפני 6 חודשים•
★★★★★
•קיבוצניק
אסכולה ישנה

אסכולה ישנה

טוביאס וולף

ספר שהפתיע לטובה, רזה ואינטיליגנטי. סיפור התבגרותו של נער בשנת לימודיו האחרונה בביה"ס אמריקאי פרטי. החוייה מתוארת על ידו במבט לאחור כאיש בוגר. המעבר מנערות לבגרות מתואר ברגישות ובעוצמות של הגיל, אבל ללא סנטימנטליות אמריקאית דביקה.
השנה היא 1960, קנדי נבחר לנשיאות בארה"ב, מלחמת ויטנאם טרם החלה, ובביה"ס הותיק נראה שעולם כמנהגו נוהג. ישנם חוקים שעליהם מקפידים גם במחיר סילוק תלמידים, כולם שומרים על נימוס, והנערים המוכשרים רוצים באמת להצליח ולבנות לעצמם עתיד. תוך כדי הם גם בודקים גבולות, שלהם ושל המערכת. בין השורות נחשפים פרטים נוספים: זהו בית ספר לבנים בלבד, אולי בעתיד ישקלו לקבל בו שחורים, ואת התלמידים היהודים הגם שהם מצניעים את זהותם, אופף משהו מוזר ולא מוגדר. לא הכל היה טוב פעם, לא הכל היה רע.
מעת לעת מזמין ביה"ס סופר ידוע להרצות, וההתרגשות רבה. במיוחד בחוג לשפה אנגלית שנערנו נוטל בו חלק. זה שיכתוב סיפור או שיר שיבחר ע"י הסופר הנערץ כטוב מכולם, יזכה לפגישה אישית איתו.
אבל זה אינו ספר על ספרות, ודמויות הסופרים המופיעות, רוברט פרוסט, איאן רנד הפרובוקטיבית וארנסט המינגווי בכבודו ובעצמו, משמשים כמאיץ להתפתחות הנפשית של הגיבור ושל העלילה. כל פגישה מתרחשת אחרת מהצפוי, ובסוף יש תפנית שלא אגלה.
כאדם מבוגר מתפנה המחבר לראות את ההתרחשות מעיניו של מר מייקפיס, דיקן התלמידים לשעבר. כעת הוא יכול להבין דברים שראה ולא הבין בזמנו. בתמצית, כולנו בני אדם.
ועכשיו אשיג את ספרו השני "חיי הילד הזה"

לפני 7 חודשים•
★★★★★
•קיבוצניק
מרדף

מרדף

אפרים רחמן

מרתק! סיפור מותח המשלב מאורעות ואישים אמיתיים עם עיבוד ספרותי חופשי של דמויות ודיאלוגים.
שלהי 1917, האנגלים על סף כיבוש הארץ, מחתרת ניל"י נחשפת ונלכדת בגלל יונת דואר, התורכים מתנפלים על המושבה זכרון יעקב ויוסף לישנסקי נמלט בעור שיניו. מכאן מתחיל מרדף שנמשך עשרים יום, עובר ממושבה למושבה עד מטולה. משם חוזר בבריחה מתמדת דרומה אל קווי האנגלים המתקדמים. "איך זה נגמר, בסוף כולם יודעים".
יוסף הוא איכר בגליל, שומר במושבות העליה הראשונה, אינדיבידואל הרפתקן בנשמתו שארגון "השומר" פעמיים לא קיבל אותו כחבר בגלל תכונותיו אלה. הישוב העברי בארץ, לאחר גרוש יהודי תל אביב וההתנפלות על זכרון, מבועת מאפשרות נקמתם של התורכים וסכנת ההסגרה מוחשית מאוד. בכל הארץ מחפשים אותו, אבל בכל מושבה כמעט נמצא גם מי שסייע בידו ללילה. באחת מתחנותיו הראשונות במנוסה הוא נתקל בעגלה עמוסה נשק וזהב של אנשי "השומר" שלוקחים אותו איתם ומסכנים בכך את הארגון כולו. ארוע אמיתי לגמרי. מתקיימות אסיפות חשאיות ומבוהלות מה לעשות ב"תכשיט"? שאלות מוסריות וקיומיות מלוות את הארועים ואת הדמויות שלישנסקי פוגש בדרך. בין פרקי המרדף משובצים זכרונות מהפרקים שקדמו לו - העליה על האוניה הבריטית בחוף עתלית, הרומן עם שרה אהרונסון, הבריחה הראשונה דרך המדבר למצריים יחד עם אבשלום פיינברג שנהרג ע"י בדואים. החשדות כנגד לישנסקי שהוא רצח את אבשלום על רקע קנאה רומנטית ועוד.
תוך כדי העלילה הקורא נחשף לתיאור מציאותי ומוחשי של הווי החיים בארץ, האוכל, כלי הבישול, בהמות השדה, עבודת האיכרות, היחסים העדינים עם השכנים, והשפה. הו השפה. תערובת של עברית ארץ ישראלית של תחילת המאה שעברה, ערבית וידיש. כמי שגדל במושבה ותיקה והכיר את הניב של בני הדור השני של מייסדי המושבה, כך אכן הם דיברו.
לא הנחתי מהיד.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•קיבוצניק
אל לאה

אל לאה

עמיה ליבליך

לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה
בַּפְּרָחִים אֲשֶׁר הֵנֵצּוּ בַּגִּנָּה,
בְּצִיצֵי הַיָּקִינְתּוֹן בְּגַנֵּנוּ הַקָּטֹן
לַיְלָה לַיְלָה מִסְתַּכֶּלֶת הַלְּבָנָה.

תמצית תום הילדות כפי שהיא זכורה לי. בטרם הכרנו את העולם הזה (דגש חזק על "הזה"). כתבה אותו אישה בת 29 ב-1940, בימים הסוערים של תחילת המלחמה באירופה. גם אז לא התפתתה לכתוב כנדרש "על המצב".
עמיה ליבליך לא כתבה ביוגרפיה כפשוטה, אלא כדבריה: "הזיגזג של התוודעותי אל לאה ממחישה את התיאוריה הפסיכולוגית האומרת כי יחסה של האשה אל עולמה מתאפיין במימד זמן בלתי רציף, בפיצול מתמיד בין זהויות, ובקשרים בינאישיים רבי משמעות". ואני מצאתי שזה נהדר. דרך מסעה של המחברת להבין את האישה היוצרת, יצאה הלבנה לאה גולדברג אט אט ממחבואה ונדמה היה שאפשר לגעת בה. כאדם, וכמשורר (כך קראה לעצמה: משורר). מסע הגילוי עובר דרך ארכיונים גדושי קלסרים ומעטפות ישנות, ראיונות עם אנשים שהכירו אותה אישית, וקטעי שירים שפתאום קיבלו משמעות נוספת לאור הדמות שהולכת ונחשפת. יוצרת גדולה, שלא ידעה אושר רב בחייה. שירי אהבה יפיפיים ומלנכוליים משהו שמושרים גם בימינו, על רקע התאהבויות נואשות ולא ממומשות בגברים בלתי מושגים. מבוגרים ממנה בהרבה, צעירים ממנה, אורחים לרגע מארץ אחרת.
ידענית גדולה, שדיברה וקראה מספר שפות, מבקרת מעמיקה במוספי העיתונים לאורך שנים ולבסוף, פרופסור באוניברסיטה העברית, בחוג שיצרה במו ידיה לספרות השוואתית. אולם ההרצאות שלה היה תמיד מלא. חיה עם אמה והלכה לעולמה לפניה, וגם זו מערכת יחסים מורכבת שנחשפת עם התקדמות המחקר. ליבליך משתדלת לא לרדת לרובד הסנסציוני הזול ולרוב מצליחה. באחד הפרקים היא מתייחסת לעולם הביוגרפיות: "כאשר קוראים את הגברים, גדולי המבקרים והחוקרים שלנו בספרות, שאינני רוצה לנקוב בשמותיהם, יש הרגשה של נתיחת מתים. אנטומיה של שירה, ידע רב והברקה, בלא אהבה. מי אומר שככה צריך לכתוב, באוביקטיוויות לכאורה? אותי מושכת יותר הכתיבה הסוביקטיבית". וכאן היא מוציאה מן הכלל לטובה את טוביה ריבנר שכתב גם הוא על גולדברג מתוך הכרות קרובה, ואת חיים באר שכתב את "גם אהבתם גם שנאתם" על המשולש ביאליק - ברנר - עגנון.
לא כולם יתחברו לסגנון כזה של ביוגרפיה, אני התחברתי.
לא קל היה לאישה צעירה מליטא לתפוס מקום בחוגי הספרות והשירה של ת"א הקטנה, לקבל הכרה כיוצרת מהשורה הראשונה וכשוות ערך בחוגי האקדמיה הנשכניים. אישה לא יפה, כך היא התייחסה לעצמה שוב ושוב. לא הקימה בית ולא חייתה עם איש. אבל איזו יצירה השאירה לנו, הילדים המבוגרים.

לפני 8 חודשים•
★★★★★
•קיבוצניק
החטא ועונשו [מהדורת הקיבוץ המאוחד -  1981]

החטא ועונשו [מהדורת הקיבוץ המאוחד - 1981]

פיודור דוסטויבסקי

בתקופה הקצרה שבין 1866 ל- 1880 נכתבו ברוסיה הצארית דווקא, מדינה אוטוקרטית שרוב אוכלוסייה אז אנלפבתים, ארבע מיצירות המופת של הספרות העולמית: החטא ועונשו, מלחמה ושלום, אנה קרנינה והאחים קאראמאזוב.
כ-30 שנה אחרי שקראתיו לראשונה, שבתי אל החטא ועונשו ולא הצטערתי על הקריאה החוזרת. הספר אותו ספר, אך הקורא אינו עוד אותו אחד.
רודיון ראסקולניקוב, סטודנט מזה רעב, שאימו מקריבה את פרוטותיה המעטות לטובת קיומו והשכלתו, ואחותו עומדת להנשא נישואי נוחות לסוחר קהה לב כדי לתמוך באחיה האהוב, מחליט לקצר תהליכים ולמנוע את חרפת המצב, כמו שאדם משכמו ומעלה אמור לדעתו להעז לעשות.
אין זה ממש ספוילר לגלות שהוא רצח זקנה מרשעת וכילאית, המתפרנסת כמו עלוקה ממשכונות שנאלצים אנשים במצוקה להפקיד בידיה במחיר עלוב ולשוב ולפדותם בריבית קצוצה. זה מופיע די בהתחלה, כמניע לכל מה שיבוא לאחר מכן.
לתקן עם גרזן את המציאות המעוותת רואה ראסקולניקוב כרעיון רציונלי מאוד, שיאפשר קיום ראוי לאנשים טובים במצוקה שיש טעם בחייהם, שלא כמו אותה כילאית מרשעת. מכאן מתחילה לדהור רכבת הרים שדוסטויבסקי מיטיב להתמחות בה וכמו במבצע סבתא, היא מתחילה הכי חזק שאפשר ולאט לאט מגבירה... הרבה היסטריה ורוגזת עצבים שדוסטוייבסקי מלבה להנאתו. נפשות אבודות, חוטאות, נאבקות, הוזות, לכודות, מיואשות, זוממות, נופלות, מוחלות ואוהבות.
אט אט מסתבר לראסקולניקוב להפתעתו, שמעבר לחישוב הרציונאלי המבריק והמנומק עומד חוק שיסודותיו עמוקים אפילו הרבה יותר מהציווי העתיק "לא תרצח". נשמתו שלו מתקוממת כולה נגדו על שהרים יד כנגד חוקי היקום והכל מתמוטט סביבו.
כך קורה כשבני אדם בכל מקום ובכל זמן מתרחקים מן האלוהי שבהם לטובת איזו פנטזיה חולפת ומביאים על עצמם מה שמביאים.
אבל יש גם את סוניה, האומללה על פי דרכה. ויש אהבת אמת המנצחת כל, הנמצאת שם באופן מפתיע גם עבור ראסקולניקוב הרוצח ועבור כולנו, ככל שנתייאש מספיק מהמצב שהבאנו על עצמנו ונפתח ליבנו אליה.
אלהים שבלב נכח אז כשנכתבו יצירות המופת הללו. אין סיבה שלא יהיה נוכח גם כאן ועכשיו, דווקא בימים כאלה, אם לא נדחה אותו מעל פנינו, עם כיפה ובלעדיה.
הנשמה הרוסית הגדולה בין 1866 ל-1880. הנשמה היהודית 2025, הכמהה להתגלות של מעיין מים חיים במקום לא שיער אותו איש.

לפני 10 חודשים•
★★★★★
•קיבוצניק
נשף האמפוזות

נשף האמפוזות

אולגה טוקרצ'וק

זה כבר הספר השלישי שאני קורא משל סופרות פולניות על אותו אזור בדרום מזרח פולין, עם עלילה שאפשר לכנות אותה "מטרידה" או "גותית". קדמו לו "על עצמות המתים" של טוקרצ'וק ו"חשוך, כמעט לילה" של יואנה באטור. משהו בנוף המיוער והנידח יחסית מתכתב עם איזו מלנכוליה מזרח אירופאית כנראה.
הספר עצמו בנוי ממש על תבנית "הר הקסמים" (המייגע יש לומר) של תומס מאן, אבל מציע לו פרשנות קצת שונה ובהרבה פחות עמודים.
מייצ'יסלב וויניץ הצעיר, פולני מלבוב, מגיע לאתר מרפא בעיירה בשם גרברסדורף, להתרפא כמובן ממחלת השחפת יחד עם עוד גברים אומללים מרחבי עולם התרבות הגרמני דאז. סדר היום כולל הרבה ארוחות ותפריט מפורט לפרטיו, הליכות בטבע, יחד ובחבורה, מקלחות קרות ובדיקות רפואיות חוזרות לשמיעת גזר הדין. הרובד הראשון של הסיפור שעליו לא נאמר הרבה אבל הוא די מובן מעצמו, הוא הזמן והמקום. זהו סתיו 1913, פחות משנה לפני התוהו ובוהו של מלחמת העולם הראשונה שהפילה את המלכויות ששלטו באזור ושינתה גבולות וזהויות. גברסדורף, אז בשלזיה הגרמנית, ומאז 1945 הוא נקרא סוקולבסקו ונמצא בפולין. אין בו יותר גרמנים.
הרובד השני הוא סיפור מתח, חלקו על טבעי וחלקו כמו בלשי שרובץ על הארועים, אבל הוא יותר בגדר אמצעי ספרותי מאשר תכלית לעצמו. לטעמי לפחות.
הרובד העמוק יותר הוא נושא של זהות ומשמעות. נשים מופיעות בסיפור רק כסטטיסטיות, מפתיע לגבי מחברת שהיא אישה אבל זה נעשה כמובן בכוונה תחילה. הנשיות במובנה המופשט מופיעה במלוא עוצמתה בדמות הטבע כולו שהוא הגיבור הכל יכול של הספר. לעיתים הוא מופיע בדמות כוחות טבע חיצוניים הרוחשים ביערות ההרריים, ולעיתים בדמות נגיפי השחפת המיקרוסקופיים שנגדם יש בתקופה ההיא מעט מאוד מה לעשות. חבורת הגברים מוכת הגורל מתלבטת על רעיונות מופשטים פורחים באויר ברוח הזמן ההוא, על זהות גברית, ומביעה אינספור אמירות מיזוגניות למדי על המין הנשי, אותה ליקטה המחברת מכתבים אמיתיים של סופרים ומשוררים המפורטים בסוף הספר.
מייצ'סלב הצעיר עושה את חשבון חייו הקצרים שהיו נטולי אם אוהבת שמתה עליו בילדותו, ומגיע לתובנה מפתיעה שאותה כמובן לא אגלה. שורה תחתונה - הקמאי, הלא רציונלי, חזק בהרבה מהרציונלי לכאורה. ספר שמעלה לאורך הקריאה הרבה תהיות על מה בעצם מדובר פה? אבל ממשיכים להרהר בו גם אחרי סיומו.

לפני שנה•
★★★★★
•קיבוצניק

ביקורות נוספות על "מדינה בכל מחיר"

מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

תום שגב

ראשית, לכל החברות והחברים שנה טובה ומתוקה, בריאות טובה ונחת רוח בכל מעשיכם .

מדינה בכל מחיר, סיפרו החדש של תום שגב מבחינתי הוא חד צדדי לשלילה , ותאור אישיותו ומעשיו של בן גוריון הוא חד צדדי תוך מחיקת הצדדים החיוביים שלו, ובכך מדגיש שגב את השתייכותו הפוסט ציונית, הייתי כמעט
מתאר את עמדתו של שגב כאנטי ציוני כאשר תיאור אישיותו של ב.ג כמעט מביא את הקורא לכדי קבס ולא פעם האנטגוניזם בתיאורים מעורר זעם וכעס על עצם היותו של ב.ג ראש וראשון בסוכנות ובמיוחד בכל הנוגע ליחסו המגעיל ומעורר הכעס על התייחסותו ליהודי אירופה שבין 1940-45 נשמדו בידי הנאצים ועוזריהם בעוד בארץ ישראל חיו היהודים במין שלווה וחוץ מדאגה פרטיקולרית של משפחות בארץ שהיו קשורות ביחסים אישיים פרטיים עם יהודי אירופה ובמיוחד פולניה ומערב ברית המועצות.
לשיא הגועל הגיע ב.ג בדרך התייחסותו לשליח ההונגרי שהגיע לארץ בניסיון לסגור עיסקה עם אייכמן על הצלת מיליון מיהודי הונגריה (יואל ברנד).
התנהגותו המניפולטיבית והכוח הפוליטי שהיה בידיו של ב.ג , שימש אותו לרמוס ולזרוק כל מתנגד או לדרכו או לשיטתו כאשר שאר החברים במפלגה עומדים מהצד ומסכימים עם דרכו בשתיקה של פחד והסכמה בשתיקה.
התיאורים של שגב כל כך קשים שממש קשה להאמין שאדם כמו ב.ג מגיע לדרגת כוח ושליטה בלא מצרים כששאר החברים עדים להתנהגות לא כל כך נורמאלית ונורמטיבית למנהיג שאמור להפגין דרגה מסיימת של
אמפטיות וכושר הקשבה לאזרחים וחברים במפלגה, שלא להזכיר בני משפחתו הקרובה- אביו, אישתו פולה וילדיו.
לדעתי רק בשאלת הריאליזם הפוליטי שלו יש הסכמה כללית , ואולי רק בגללה נולדה מדינת ישראל למרות הכשלים והחבלות שנתקיימו בה.
מבחינתי הספר מעולה אבל הקורא צריך להתכונן שלא ב.ג כזה הכרנו ולא איש כזה יכול לשמש כדמות להיזדהות לאומית וזאת בגלל אופיו הגרוע וחולשות האנוש שהאיש הפגין בכל מיני מקרים.

שנה טובה לכולם וקריאה נעימה.
טוביה

לפני 7 שנים•
★★★★★
•tuvia
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

תום שגב

מבחינתי זוהי הפעם הראשונה שאני קורא ביוגרפיה על דוד בן-גוריון. וזה איננו פשוט! כי תום שגב שחיבר אותה כתב כאן עבודה ממש ברמה אקדמית, עם הערות-שוליים ועם ביבליוגרפיה שלמה! עבודה שיחד עם כל הנ"ל תופסת כשמונה מאות עמודים! אין שום קושי לקרוא את מה שמסופר לנו כאן! הכתיבה של שגב קולחת עם אנקדוטות רבות ומעניינות כי בן-גוריון כמו שאנחנו יודעים היה אדם מיוחד וקשה לנו לתאר את תולדות הציונות בארץ בכלל והקמת מדינת ישראל בפרט – בלעדיו...
יש כאן תיאור מלא של חייו החל מעיר הולדתו פלונסק שבפולין ועלייתו לארץ בתחילת המאה העשרים, כשעדיין שלטה כאן האימפריה העותומנית. בן-גוריון התבלט די מהר כאחד ממנהיגי מפלגות הפועלים ששלטו כאן בתקופת "היישוב" ועשייתו הציבורית שהביאה אותו לתפקידים חשובים כמו מנהיג ההסתדרות ומאוחר יותר יושב ראש הסוכנות. יש כאן תיאורים של מאבקיו עם יריביו הפוליטיים, בין בתוך מפלגתו ובין ממפלגות אחרות. למעשה כשקוראים את הביוגרפיה הזאת אנו מקבלים שפע של פרטים על כל המאורעות החשובים שקרו בארץ ישראל עוד לפני קום המדינה. למשל רצח ארלוזורוב המזעזע, שהיה השבר הגדול הראשון בין השמאל ותנועת הפועלים בארץ לבין תנועות הימין שהונהג אז בידי זאב ז'בוטינסקי - רצח שגרם לשנאה נוראה והדדית שנמשכה שנים רבות ויש אומרים – עד ימינו אלה... בנוסף לעניינים הפוליטים החשובים כמו למשל "ועדת פיל" שהמליצה לראשונה על חלוקת הארץ עוד בשנות השלושים, אנחנו מקבלים פה המון פרטים על חייו האישיים והאינטימיים של בן-גוריון; מתוודעים לדמותה של פולה אישתו, אותה הכיר בשהותו הכפויה בארה"ב. וגם את מה שמאוד הפתיע אותי! שפע הנשים שבגד בה איתן! גם בארץ אבל בעיקר בחו"ל! עקב חייו הציבוריים והפוליטיים נסע בן-גוריון לעתים לתקופות ארוכות ביותר לחו"ל בעיקר לאירופה ולארצות הברית ושם היה לו גם את הזמן וגם האפשרות המעשית לעסוק בנוסף לענייניו המדיניים בכל מיני עסקי-אהבה מזדמנים!...
החשוב הוא שבן-גוריון הפך בתקופת טרום הקמת המדינה ובשנים הראשונות של מדינת ישראל למנהיג הבלתי-מעורער שאחראי בצד הצלחות מדהימות, כמו ניצחון הישוב היהודי הקטן יחסית במלחמת השחרור נגד כמה צבאות ערביים שונים גדולים ומצוידים היטב! ועוד עניין מדהים הוא הצלחת המדינה הצעירה שזה עתה נולדה, לקלוט בתקופה קצרה יחסית המונים רבים של עולים-חדשים מכל ארצות תבל! עולים במספרים עצומים שהשלישו את אוכלוסייתה! מובן שיחד עם זאת היו גם כשלונות שהיו מעין מחלות ילדות של המדינה הצעירה והענייה עדיין. קליטת העולים ההמונית הובילה למתחים חריפים בין העולים מארצות ערב שנקלטו כאן בתנאים קשים וטענות על קיפוח שכולנו מכירים אותן ואין צורך להרחיב בכך... מה שמאוד מודגש כאן הוא שליטתו הכמעט-אבסולוטית בכל מה שקרה אז במדינה. הוא שלט ביד ברזל ולא היסס להפעיל כוח רב כשחשב שזה נחוץ! גם מימין כמו למשל בפיצוץ האוניה אלטלנה והמיזוג בכוח של ארגוני הפורשים לצה"ל אך גם משמאל! כשהוא פירק את הפלמ"ח שנשלט בידי מפ"ם ומאוחר יותר כשחיסל את "זרם העובדים בחינוך". מה שהיה מעניין אצלו הוא שבצד היותו איש רוח שלמד יוונית עתיקה כדי שיוכל לקרוא את הפילוסופים היווניים במקור הוא היה מאוד פרגמטיסט וכשהבין שקשר עם גרמניה החדשה (המקוללת –אז) יכול לפתור בעיות כלכליות גדולות של ישראל הענייה, הוא לא היסס ליצור איתה קשרים ולקבל את כספי פיצויים שהצעידו את המדינה קדימה. מה שמאוד בלט לי בתיאורים בספר של אותה תקופה הוא עד כמה שהמדינה הצעירה הייתה אז ענייה! ויש רבים מאיתנו שהיו אז ילדים ואולי זוכרים את תנאי החיים הקשים שהיו כאן בשנות החמישים... התרשמתי מהעובדה שמאבקיו הפוליטיים היו לעתים מאוד קשים ויצריים וכשהוא שנא בלהט או סתם לא אהב מישהו הוא לא ברר במילים כלפיו! כך זה היה כלפי זאב ז'בוטינסקי, חיים ויצמן (עד כמה שקשה להאמין) משה שרת (בו זלזל) מנחם בגין, (האיש שיושב ליד יוחנן בדר) פנחס לבון (גיבור "הפרשה" אותו סילק מראשות ההסתדרות) ואחרון חביב לוי אשכול! שלא יכול היה לסלוח לו שתפס את מקומו... ופתח נגדו במלחמת חורמה! ויש עוד רבים שלא הזכרתי... קשה להעביר בסקירה זו אפילו בתמצית ספר שיש בו כל כך הרבה מידע אבל מבחינתי מדובר בספר מרתק שאני ממליץ עליו!

לפני 5 שנים•
★★★★★
•סדן
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

תום שגב

ליום ההולדת של בעלי חובב הביוגרפיות קניתי לו את הספר הזה, ואחרי שקראתי מאמר ביקורת פרובוקטיבי על הספר החלטתי שלא אקרא אותו, לא מעניינות אותי הרפתקאותיו מחוץ לנישואין של המנהיג שאני מעריצה כמו שלא מעניין אותי איזה מהנערים העדיפו אפלטון ואריסטו או אהבותיהם של באך או ברהמס.

לאחר כמה חודשים לקחתי את הספר לידיים ומאותו הרגע לא עזבתי אותו. תום שגב כותב קולח ומעניין את ההסטוריה של מדינת ישראל דרך עיניו של בן גוריון החל מהקונגרס הציוני הראשון בראשותו של הרצל, ועוד לפני כן מילדותו של בן גוריון בפלונסק (רוסיה/פולין).

באותה הזדמנות למדתי קצת מי אלה כל בעלי שמות הרחובות בערי ישראל ומה תרומתם לעשיה: אוסישקין, גולומב, נורדאו ובלפור. את ז'בוטינסקי וברל כצנלסון כמו גורדון וטבנקין בכל זאת כבר הכרנו איכשהו.

וכך לאורך הספר אנו עדים על חתירתו ללא לאות של בן גוריון לנסות להביא ביטחון לעם היהודי וזאת רק דרך מדינה, כמובן לא בלי לרצות להוביל ולשלוט במהלך העניינים דרך הקמת מפלגת פועלי ארץ ישראל - מפא"י, הנהגת ההסתדרות וכן עמידה בראש הסוכנות היהודית שבעצם היתה ממשלה זמנית עד להקמת המדינה שהיה ברור לו שתקום. גם לאחר שקמה המדינה הוא לא היה רגוע לגבי הביטחון לעם היהודי ולכן זמן קצר אחרי קום המדינה התחיל לארגן את הכור בדימונה.

הספר מספר גם על מצבי הרוח של ב.ג., נסיעות וחופשים ארוכים ממשפחתו, התפרצויות כעס בעיקר יותר ויותר לעת זיקנה, התבודדויות וכן גם הזדקקות נואשת לחברי הילדות שלו. אבל הרי ידוע - נחמדים אמיתיים לא מנהיגים עמים ולא מובילים אותם ליעדים גדולים.

מעטים הם המנהיגים שקמו בסדר הגודל של בן גוריון שחתר והקים לעם נרדף מולדת. אגב הוא התחיל כסוציאליסט אבל הוא בהחלט לא המשיך כך ולא היה שמאל, רעיונותיו למשל לגבי התושבים שישבו פה בארץ היו מאד פרגמטיות אם אפשר לקרוא לזה כך.

על כל פנים הוא היה האדם הנכון בשבילנו ובזמן הנכון, רק בל נדבר על השואה כי פה אין לי מה להגיד.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•אלזה
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

תום שגב

היתה פעם התחכמות כזו: "מהו ההבדל בין הר לבין מנהיג? - הר, ככל שמתקרבים אליו הוא גדל". הספר הזה מציג תצפית קרובה ומקטינה על דוד בן גוריון: אדם קטנוני, כפייתי, חסר השכלה פורמלית, אגואיסטי, חסר-כריזמה בצעירותו, עסקן פוליטי שעלה לגדולה לאחר שכל המנהיגים הראויים ירדו מהבמה. המעניין בכל זה הוא שהקטנה אישית זו של דוד בן גוריון אינה מקטינה את דמותו ההיסטורית, לא את פועלו, ואפילו לא את הביוגרפיה הזו. הספר הזה כתוב ע"י מספר מוכשר, והוא נקרא בנשימה עצורה למרות העומס המבהיל של הפרטים והאירועים המתוארים בו. קרה כאן משהו היסטורי, שמנהיג בינוני בצעירותו, עסקן מושבע ואדם שלא בלט בתכונותיו כמנהיג לעומת מנהיגים ציוניים בני-זמנו - הפך בהדרגה למנהיג החשוב ביותר שקם למדינה-שבדרך, עד כדי כך שהוא מזוהה כיום כאבי האומה ומייסד המדינה, נביא, מעצב הלאומיות החדשה, מצביא. צריך לקרוא את הספר הזה כדי לראות כיצד הוא הופך בהדרגה מאחד משורת המנהיגים לאיש החשוב ביותר בתקופתו, לאיש שקיבל את ההחלטות המכריעות, שקבע את העקרונות למדינה הצעירה.

זה די מדהים לראות את הסתירה בין האיש הלא-מושלם הזה לבין האופן בו הנהיג את התנועה הציונית ואח"כ את המדינה הצעירה. ישנם דברים שמעולם לא נתתי אליהם את דעתי, כמו את דעיכתו הארוכה כאדם וכמנהיג, כמו הדרך בה איבד בהדרגה את שליטתו במפא"י ובממשלה, וכמו העובדה שבשלב מסויים של חייו איבד את המצפן ואמר דברים והיפוכם בהפרשי זמן קצרים ובצורה מביכה לעמיתיו ואפילו למי שקורא את הספר הזה. אבל הספר הזה הוא חשוב לקריאה: הוא מציג לנו דמות אנושית פגיעה וחסרה שמצליחה למרות הכל לעורר השראה ולהוביל בביטחה את המדינה הצעירה אל חוף מבטחים, והוא מאפשר לנו להיפגש שוב עם ההיסטוריה הציונית.

המחבר הוא בעיקר עיתונאי ולא היסטוריון, ולכן הוא מספר סיפור שמתמקד באיש עצמו ודרכו באירועים העיקריים של הציונות. זה איננו ניסיון לספק ניתוח אנליטי של התהליכים. וזה מספיק טוב כדי שזה יהיה ספר מרתק. זו גם חוויה מיוחדת ללמוד על הניגוד בין הדמות האנושית המיוסרת לבין פועלו המונומנטלי של האיש שבזכותו קיימת היום מדינת ישראל. ממליץ לקרוא.

לפני 6 שנים•
★★★★★
•דורון נחמני
מדינה בכל מחיר

מדינה בכל מחיר

תום שגב

הכתיבה מעולה. אבל הסופר יוצא מנקודת מוצא שכולללם מכירים כל צעד ושעל בחיי בן גוריון. כך שהספר הזה הוא פחות ביוגרפיה ויותר ספר הערות ביוגרפיות והשלמות והסברים.
לי, כאזרח שלא גדל על מורשתו של מר בן גוריון (ולמעשה, בסביבה שעויינת את האיש ורבים מפועליו והשקפותיו) - הספר היה בלתי קריא. קראתי חצי (!!!) עד שנואשתי, אך ורק בגלל צורת ההגשה המרגיזה משהו.

לפני 6 שנים•קורא כרוני
דירוג
5.0
לפני 6 שנים

“ליום ההולדת של בעלי חובב הביוגרפיות קניתי לו את הספר הזה, ואחרי שקראתי מאמר ביקורת פרובוקטיבי על הספ”