ביקורת ספרותית על מתחת לכיפה השקופה מאת סטיבן קינג
ספר טוב

---

מכירים את זה שאתם מתעוררים מחלום ועדיין בטוחים שזה המציאות? ככה עם הספר הזה- לפחות ברובו.
הספר מתחיל בעוצמה גדולה, עלילה מהירה וקצב מסחרר אבל קצת מאבד מיופיו לקראת הסוף.
היופי של הסיפור נובע לפי דעתי מהריבי דמויות שבו והיכולת של סטיבן קינג לפתח עלילות שונות (לכאורה) שמשתלבות ביחד לעלילה מרכזית אחת ועשירה.
בסך הכל, ממליץ בחום.

ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים

מה שקצת עצבן אותי בספר זה ההתנהגות של הדמויות לקראת הסוף. יש לפחות שלושה פרקים(!) שעוסקים בכך שמצאו את הקופסא שגורמת לכיפה ואף אחד לא חשב לעשות עם המידע הזה כלום? לא דיווחו אפילו לצבא, לא ניסו להרוס את הקופסא- פשוט כלום.. (פעם ראשונה הילדים שמצאו, ניחא. פעם שנייה טוויץ (אם אני לא טועה) שמצא, השאיר אותה שם. פעם שלישית ברבי- השאיר אותה שם (ולא דיווח לקוקס(??). בפעם הרביעית שכבר כל העיירה בוערת הם נוסעים שוב ומתעסקים עם הקופסא בפעם הראשונה. זה ממש כמו סרט אימה שהגיבור הראשי חושד שיש רוצח בבית שלו, בוחר שלא להדליק את האור והולך לחקור. מדכא. אבל חוץ מזה הספר היה טוב ומותח.
ועוד פרט חסר הגיון: ברבי ביקש מקוקס שיציב מאווררים. איך הוא ידע בכלל שהמפעל יתפוצץ- מה הוא קורא בקלפי טארות ולא ידענו על זה?


ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים ספוילרים

» ביקורות נוספות של חילזון עם קפוצו'ן
» ביקורות נוספות על מתחת לכיפה השקופה