ביקורת ספרותית על אחיינו של ויטגנשטיין - פרוזה אחרת # מאת תומס ברנהרד
ספר מעולה

---

זה ספר קטן ואוטוביוגרפי של תומאס ברנהארד, גם שלא מצוין בו. בספר יש הרבה עצבות וכאב לב.
מתוארת בו חברותם האמיצה ורבת השנים של הסופר עם פאול ויטגנשטיין, שהיה פסנתרן ידוע שניגן ביד אחת, כי ידו השנייה נקטעה במלחמת העולם הראשונה. בספר כתוב שפאול ויטגנשטיין היה אחיינו של לודוויג ויטגנשטיין פילוסוף מפורסם, ואילו בגוגל מצאתי שלודוויג היה אחיו הבוגר (?).

בתחילת הסיפור, תומס ברנהרד שהיה חולה שחפת ומאושפז בבית חולים בווינה פוגש במפתיע את ידידו הקרוב, פאול ויטגנשטיין, שהיה מאושפז במחלקת חולי נפש באותו בית חולים. שנים הוא חולה במחלת נפש, מתאשפז מדי תקופה, יוצא הביתה לחמישה חודשים וחוזר חלילה. המסכן כלוא בחדרו ואולי בכתונת-כפייה, והרי כל שהיה רוצה זה לשבת בבית-האופרה. "בהיותו חולה אנוש עוד עמד על רגליו שש שעות תמימות בהצגת "טריסטן", ובסוף עוד היה לו הכוח לפרוץ בקריאות "בראוו" או בשריקות בוז..." תומס, באישפוזו הארוך ציפה בכיליון עיניים לפגוש את חברו היקר בכדי לדון עמו על כל אותם עניינים שחודשים על חודשים לא היה לו עם מי לשוחח עליהם. בלי פאול פשוט לא יכול היה להעלות בדעתו שום שיחה על מוסיקה, פילוסופיה, פוליטיקה, או מתמטיקה.

אז אחד מהם חולה קשה גופנית בשחפת (עבר ניתוח ריאה) והשני חולה נפש, שניהם אינטלקטואליים שמצאו שפה משותפת לשוחח שעות על כל דבר כולל המוות וקיימת ביניהם תחושה אובססיבית של שותפות-גורל.

פאול בא ממשפחה עשירה מאד ואחר כך נהיה עני מאד, כי פיזר את כל כספו לרוח והמשפחה זרקה אותו ולא התעניינה בו כלל. קרוביו של פאול אף פעם לא הבינו למה אנשים מתעסקים בחיי רוח, כתיבה או מוסיקה במקום לעסוק במשהו מועיל, שמכניס כסף והרבה...

סגנון הכתיבה של תומס ברנהארד מיוחד מאד בעיני. הכתיבה היא מונולוג סוחף ומיוסר, עמוס רגשות על הישרדות בעולם אכזר ואדיש ועל עולמם של האוסטרים שהוא שטוח ובנאלי. יש הרבה חזרות על אותו רעיון, אולי להמחיש או להעצים את משמעותו לקורא. לא ברור לי, אבל מצא חן בעיני. מין התפלספות כזאת לעורר הזדהות.
מחד הטקסט מאד אינטימי ומאידך זו מחאה קשה חברתית ותרבותית על אוסטריה, על החברה הווינאית הגבוהה, אשר חיה רק על אנקדוטות.
תוך קריאה הרגשתי את כאבו של תומס והייתי שותפה לו. לעתים רחוקות זה קורה לי.

ממליצה בחום!

» ביקורות נוספות של lola bar
» ביקורות נוספות על אחיינו של ויטגנשטיין - פרוזה אחרת #