ביקורת ספרותית על אחיינו של ויטגנשטיין - פרוזה אחרת # מאת תומס ברנהרד
ספר מעולה

---

גיבור הספר שוכב בביתן לחולי ריאה וממתין למותו הקרב. חברו הטוב פאול נמצא בביתן אחר בבית החולים, באגף המשוגעים.
לבסוף הגיבור לא מת ומשתחרר מהביתן בו היה. הוא מתאר את חברותו עם פאול אחיינו של לודוויג וטיגנשטיין.
פאול כל פעם משתחרר מבית המשוגעים חי בעוצמה רבה ולבסוף חוזר להתאשפז. יש בספר הרבה חולי, גם גופני וגם נפשי והסופר מתאר כמה קשה לאדם החולה לחזור לחיות בין האנשים הבריאים שאינם רוצים בקרבתו.
שני החברים אוהבים מאוד מוזיקה ויש ביניהם ידידות עמוקה בה הם יכולים לדבר על כל דבר שעולה בראשם.
הספר הוא למעשה מונולוג סוחף ונרגש של אדם מיוסר שסובל מחולי פיזי ומדיכאון.
גיבור הספר אינו אוהב בני אדם ובעיקר אינו אוהב את עצמו. הוא מתאר כמה נמאס לו לחיות וכל מקום חדש שהוא מגיע אליו מאוס בעיניו.
הוא אוהב להיות בדרך למקומות אך כשהוא מגיע אליהם הוא מיד רוצה להיות שוב בתנועה.
את הספר תרגמה מגרמנית נילי מירסקי. הוא לא קל לקריאה אך יש בו קטעים מאוד חכמים שמתארים את הקושי בקיום האנושי.
מומלץ לקרוא.

» ביקורות נוספות של rea
» ביקורות נוספות על אחיינו של ויטגנשטיין - פרוזה אחרת #