ביקורת ספרותית על אדם בן כלב מאת יורם קניוק
ספר טוב

---

בלב המדבר, ליד עיר עברית מתפתחת, משקיף על ים המוות שמתחתיו הוקם ''המכון למנוחה ותראפיה'' , אליו אנחנו מגיעים יחד עם אדם שטיין - מוקיון?נוכל? כלב? נביא? שיחד עם יתר הדיירים במכון שגופם שרד את הזוועות מ''שם'' אך נפשם נותרה טרופה ושסועה הם מחכים לגאולה, מנסים לשוב ולהרשות לעצמם לאהוב, להיות נאהבים, מבקשים לסלוח לעצמם, לסלוח לאלוהים, או שלפחות יבוא וייתן הסברים, כדי שיוכלו ''כאן'' למצוא שקט בחייהם, במותם.

זהו הספר הראשון של קניוק שקראתי, היה לי קשה לצלוח את השליש האמצעי של הספר, לא כל כך זרם לי והייתי צריך להכריח את עצמי להמשיך, תוגמלתי בהמשך.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על אדם בן כלב