ביקורת ספרותית על אדם בן כלב מאת יורם קניוק
ספר מעולה

---

הגעתי אל "אדם בן כלב" בזכות המלצה של חברה. אני חושבת שבלעדיה לא הייתי מגיעה אליו לעולם. אולי בגלל הפרצוף המקומט שהופיע כל פעם כשהוזכר הספר הזה בסביבתי.
אדם בן כלב הוא הספר היחיד בעיני שהצליח לתאר את הבלתי ניתן לתיאור, שהצליח להחדיר את קוראיו אל מעמקי ההגיון שבשיגעון ומשם להוליך אותם בדרך ללא כל ביטוח נסיעות וצד ג'. המופרעות היא שבפעם הראשונה הרגשתי שזה זה. שרק כך, אם בכלל, אפשר להתחיל לגעת בנושא כמו השואה. כמו המורכבות של ארץ חמדת אבות לצד עשן אינסופי שכילה את כל החיים הקודמים.
עבורי פרט הספר על מיתרים רבים נוספים, כמו שאלות עדינות ביחסי מטפל-מטופל וטיפול מהו, בשאלות של אתיקה לצד פריצת גבולות, יחסי הורים-ילדים, ותיקים-עולים, אדם (תרתי משמע) ואלוהים, חורבן והמשכיות. אך כל הקטגוריות הללו, שדומה שנלעסו עד דק כקמח טחון, שבו ועלו מבראשית ואפשרו מגע חי וראשוני, מטלטל וחוויתי, סוער ופראי ושאילת השאלות שדומה שנענו בלי סוף אך למעשה מעולם לא.

מומלץ בחום.
אגב, תשעת הימים שלקראת ט' באב הם אחל'ה סיפתח, רוצו לקרוא.

» ביקורות נוספות של זרש קרש
» ביקורות נוספות על אדם בן כלב