עמוס קינן

עמוס קינן

סופר

עמוס קינן (1927-2009) סופר וסאטיריקן ישראלי. היה בעל טור קבוע ב-"ידיעות אחרונות". בין השנים 1950-1952 היה בעל טור קבוע ביומון "הארץ" - 'עוזי ושות', לקט מהרשימות שפורסמו בו כונסו ב"שוטים ובעקרבים" 1952. בין לבין פרסם את רשמיו 'הסנוביים' מהימים שלו בפריס. השמועה אומרת שעליו כתבה כריסטיאן רושפור - אשת בוהמה צרפתיה ידועה - את הרומן: "מנוחת הלוחם" שעובד לסרט קאלט עם בריג'יט בארדו. על הכריכה הראשית של המהדורה השניה של הספר מצוייר גבר עם בקבוק על השולחן. לזכותו של עמוס קינן ניתן לומר הרבה דברים. בין היתר את תרומתו לשפה העברית המדוברת - לא זו הגסה בנוסח ערוצי הטלוויזיה - אלא השפה העיתונאית החדשה ויש לו גם חלק בסגנון ובשפה הספרותית בישראל. עוד מספריו רומנים פוליטיים -אידיאיים שבהם תיאר את חורבנה של מדינת ישראל, חורבן שהוא תוצאה של המציאות העגומה: בתוך הדלת הכחולה, ספר זה מזכיר את מה שמכונה 'הגל החדש הצרפתי'.



» רשימות קריאה בהם מופיעים ספריו (121):
למי יש אתהספר?, מסקרן, דורש קריאה שניה, בישול ואפיה, ספרים שאני רוצה, AAA, בתהליך קריאה, ספרי בישול קלאסיים וספרים טובים אחרים, ספרים שיש לי להחלפה, אוכל, הווי ישראלי, ספרייה, עוד ספרים שאהבתי, מוצלחים, רוצה לקרוא 3>, ספרים שאני עתיד לקרוא, צריך לקרוא, רוצה לקרא, רשימה, עוד ...
1.
חשבתי על השיר היפה הזה, "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה, אך גם לא ארוכה". עין חרוד, דרך אגב, אינה קבוצה והיתה בשעתו קיבוץ אחד שלם, והיום, לאחר הפילוג שהיה בזמנו, היא שני קיבוצים שלמים. לפי חשבוני, ועם הרבה מזל כמובן, יכולתי להגיע לעין חרוד בשלושה ימים, לכל היותר שבוע.   ידעתי שאם אני רוצה להגיע חי לעין חרוד, אסור לי לא רק לנסוע על הכביש או ברכבת, אסור לי אפילו להיראות בקרבתו של כביש כלשהו. אבל לא זאת הבעיה שלי, לפחות לא כרגע. כרגע הבעיה שלי היא כיצד להסתנן החוצה מתל אביב....

2.
"ספר התענוגות" ראה אור בראשית שנות השבעים והפך מיד ללהיט. באותם ימים, כשלא רבים ידעו מה הם שרימפס, כשלא רבים יצאו את גבולות הארץ, היה זה חידוש גמור לדבר על הנאות החיים. עמוס קינן הביא את הנהנתנות לדרגת אמנות, ואין פלא שהספר אזל מהמדפים. והנה הוא חוזר, מעודכן וערוך ברוח הזמן, עדיין ניחוחי ומגרה, מדבק באהבת החיים שבו....

3.
מתוך כל שורה בולטת האהבה העמוקה של המחבר לארץ ישראל, תוך כדי הפגנת ידע מקיף ומעמיק בתרבותה, בהיסטוריה ובגיאוגרפיה שלה. כתוב בשפה הייחודית של עמוס קינן. הספר מלווה בסיפורים יפים ומיוחדים ופרקי תרבות. מדינות האזור והשפעתם על התרבות בישראל. מלווה בציורים אמנותיים, בין היתר ציורי ארץ ישראל של רובין....

4.
5.
יום אחד חוזר הגיבור, עמוס קינן, לביתו, והדלת אינה נפתחת בפניו. אשתו אינה מכירה אותו, הילדות מתנכרות לו, המשטרה מגרשת אותו ובכיסו מצויה תעודת זהות ועליה שם אחר - יוחנן לוין. הגיבור, שנידון לחיות עם תעודת זהות שאינה שלו, חותר לאורך כל הספר לחזור ולהיות עמוס קינן, בעל לאישה שאהב, אב לילדות, עיתונאי בעיתון מכובד. את ההוויה של יוחנן לוין הוא מסרב לקבל עליו. אכן, זו הוויה מאוסה. כל כולה סביאה אינסופית, פגישות הבל עם חברים, שיחות בטלות בתוך אדי אלכוהול, שעות על שעות בבתי קפה, בלי טעם ובלי תכלית. אך המהלך מפתיע מתברר להווייתו של עמוס קינן אינה שונה במהותה מהווייתו של יוחנן לוין, ולגיבור, יהיה שמו אשר יהיה, אין למעשה לאן לחתור, אין למעשה מה להיות. מעבר לשתי ההוויות, בערפל הרחוק, קיים משהו אחר, עבר נורא-הוד של כיבוש כנען בסופה, מתוך אמונה גדולה, ורצון עז לבנות עולם אחר, שלא יהיה כמותו, עולם שייוולד כהתפוצצות של כוכב זוהר. המספר מנסה לשחזר את העבר הזה, לחוות אותו בעצמו, ולהעבירו אל הקורא. אבל העבר הזה אינו ניתן לשחזור. הוא מופיע כהבהובים של משהו שהיה ודעך, כזיכרונות, מקצתם קטועים, מקצתם דהויים, מקצתם מסולפים. והקורא יודע זאת, ויודע גם מה שהמספר אינו יודע - העבר הזה אינו ניתן לשחזור לא רק משום שהזמן עשה בו שמות, אלא משום שאין מה לשחזר. החלום הגדול הפך חלום של אימה ומוות ופורענות עוד בשעה שנחלם, הזיכרונות המגששים אל ההתלהבות הגדולה ואל ההתלקחות המיוחלת, נתקלים שוב ושוב במחזות של רצח, אלימות והרס. ואם אין לגיבור מה לשחזר, הרי אין לו עבר ואין לו הווה, והקורא, שכבר הגיע למסקנה זו, אינו מופתע משמגיע הסוף המפתיע. עמוס קינן נולד בתל אביב ב-1927. כתב מדורים סאטיריים, מחזות, תסריטים, ספרים, בהם: "ספר הסאטירות" - קובץ סאטירות; "חור בלבנה" - תסריט; "חברים מספרים על ישו" - מחזה; "הדרך לעין חרוד" - ספר....

6.
7.
"רוב של יחיד, אמרו עליו, אופוזיציה של אחד, הסיפרה הראשונה שלאחר האפס החובק עולם..." "מעורה ככל שהוא בתרבות שפתו, בתולרותיה, בנופיה, בטעמיה ובריחותיה של הארץ, שבה הוא דבק וממנה הוא נמלט על נפשו מפעם לפעם, עמוס קינן לא היה מעולם סופר מקובל, חרף כל פרסומו ומוניטיו..." "אולי ביחסים בעייתיים אלה שבין אמן וסביבתו טמון אחד המפתחות להבנת אישיות מורכבת, חדפעמית של סטיריקן תמים, אנארכיסט נוסטלגי, רופא הקם על הפאציינט שלו בשצף קצף..." "הר געש בכבלים, הוא מכנה עצמו באחד השירים, כבלים שנכפו עליו מכוח הזמן, המקום ואולי גם צורכי הפרנסה. פה ושם נתגלה גם דיוקנו של קינן אחר. מסעות אל לבה של ארץ ישראל,בבילוש אחר החי והצומח והאתר הארכיאולוגי, ובאמנות המטבח שרק בה טעם, כמדומה, קורטוב מטעם החיים האחרים, אלה שיכולים היו להיות..." "מכאן ייחודו של כינוס השירים שלפנינו. כאן ורק כאן מתיר לנו איש המלחמה, מלחמת המאסף, לחזות בפניהם של הנער עמום לוין ובני ביתו..." "יאמר מי שיאמר, פרוזה במסווה שירה, בעיקר בשירים הארוכים. דוקומנטציה, מתווים לאוטוביוגרפיה. ואולי יש מידה של צרק בטענה. אבל את ה"פרוזה" הזאת לא היה עמום קינן מסגיר אלא בכסות השירה... אולי האבן שבה חצב את פסליו המוקדמים שוב אינה כה קשה והיד אינה משגת לפעמים, לאו דווקא משום שהחיים נעשו רכים יותר. עכשיו באמת הגיע, סוף סוף, זמנה של הנשמה היתרה. וזו, כידוע, מאירה לנו חסד פתאום דווקא בשירים.." נתן זך (מתוך אחרית - דבר)...

8.
9.
קובץ מאמרים על הפיסול הישראלי מאת: אדם ברוך, בנימין תמוז, שלמה שבא, אורי אבנרי, גדעון עפרת, צפורה כגן, ש שפרה, יצחק אוורבוך אורפז, יגאל תומרקין. על האמנים: אברהם אופק, צילה בינדר, יעקב דורצין, יצחק דנציגר, רודי להמן, מנשה קדישמן, דני קרוון ועוד. בלוויית צילומי פיסול רבים. ...

10.
חשבתי על השיר היפה הזה, "הדרך אל הקבוצה אינה קצרה, אך גם לא ארוכה". עין חרוד, דרך אגב, אינה קבוצה והיתה בשעתו קיבוץ אחד שלם, והיום, לאחר הפילוג שהיה בזמנו, היא שני קיבוצים שלמים. לפי חשבוני, ועם הרבה מזל כמובן, יכולתי להגיע לעין חרוד בשלושה ימים, לכל היותר שבוע. ידעתי שאם אני רוצה להגיע חי לעין חרוד, אסור לי לא רק לנסוע על הכביש או ברכבת, אסור לי אפילו להיראות בקרבתו של כביש כלשהו. אבל לא זאת הבעיה שלי, לפחות לא כרגע. כרגע הבעיה שלי היא כיצד להסתנן החוצה מתל אביב....

11.
"קובץ זה מכיל 222 מתוך 575 רשימות שנכתבו על ידי למדור 'עוזי ושות' בעתון הארץ, בתקופה שבין אפריל 1950 ויוני 1952. לפני כתב את המדור בנימין תמוז. הוא שיצר את עוזי ואת שותפיו-ירחמיאל המפאי"ניק, שהוא מפאי"ניק: את אל.גאוני איש מפ"ם: את משה הר-מים, הפקיד מהקריה:את זרח קלונימוס הכוהן, ממאה שערים. את ר' מוישה הקואליץ, שהוא קואליץ דתי וחותם על מכתביו 'ממני הקטן ר' מוישה'. אני הוספתי לשורת השותפים את ידידי הנאמנים זלמן המשוגע, אשר כשמו כן הוא, ואת צבינג'י-הראוי הרבה יותר מעוזי להיות נציגו של דור הבנים והממשיכים. כמו כן הקציתי מקום לד'ר יור.פרידריך וילהלם בראונוייגר, מותיקי התנועה הציונית בגרמניה, שמאמריו בעתונות משקפים עד היום את המתרחש בציונות הגרמנית. הספר נחלק לשנים עשר מדורים, הנבדלים בנושא, בגישה או בדרך הכתיבה. ...

12.
13.
14.
15.
16.
אנשים לוקחים מזוודה, מברשת שיניים, לפעמים גם אקדח, עולים על מטוס ונוסעים לסידני, לקמבודיה, לברצלונה, לאן לא. הם מבצעים משימות לא ברורות, נפגשים עם אנשים חשובים, מעבירים מעטפות. לפעמים הם לוקחים שבויים לחקירה, כדי "לענות אותם ולשבור את רוחם עד שיספרו לנו מה שרצינו לדעת". אבל מה הם רוצים לדעת ומדוע? אין לנו מושג. בעצם, רק דבר אחד ברור לנו: האנשים האלה רוצים לעשות מהפכה. אלא שמהר מאוד מתברר שהמהפכה שהם מתגייסים למענה היא פרי דמיונם. גיבוריו של קינן חיים בתוך הספרות, מצטטים ממנה את הקטעים הרלוונטיים להם ופועלים על פיהם. הם מיטלטלים בעולם ממקום למקום, רודפים ונרדפים, מתכננים מלחמות אבודות ויודעים שהן אבודות. הם מיואשים ונואשים, אבל יותר מכול הם מפחד'ם לעזוב את כל זה ולחזור הביתה, אל האישה, אל הילדים - אל המציאות. הבריחה אל הכלא מאגד סיפורים חדשים של עמוס קינן עם מבחר מסיפוריו המוקדמים שראו אור בעבר. קינן, יליד 1927 , סופר, פובליציסט, צייר ופסל, פירסם ארבעה - עשר ספרים, שני מחזות ומאות מאמרים וסאטירות....

17.
18.
19.
20.
21.
22.
23.
24.
25.
26.

הדרך לעין חרוד - לפי השם מי היה מתאר לעצמו מה טומן בחובו הספר הזה, עין חרוד - לפי הספר, הוא המעוז האחרון שמסמל את העולם החופשי משום ששאר המקו... המשך לקרוא
10 אהבו · אהבתי · הגב
הרבה שנים הספר הזה נמצא אצלי בכמה וכמה רשימות. דיסטופיה ישראלית של עמוס קינן, סופר, עיתונאי, פסל, צייר, יוצא לח"י שנמשך לכנעניות, ושאחז בדעו... המשך לקרוא
25 אהבו · אהבתי · הגב
גבר מתעורר למציאות של מהפכה צבאית עם משטר רודני אימתני, נמלט מתל אביב אל היעד עין חרוד. כתוב קצר ולעניין, שפה מחוספסת, נהנתי מכל עמוד קולח... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב
ספר זה מעניק לנו כתיבה משובחת ועלילה מרתקת, מה אפשר לבקש יותר מזה. לכאורה סיפור מסע של אדם מתל-אביב לעין חרוד. המסע והארועים המתרחשים בחלק... המשך לקרוא
20 אהבו · אהבתי · הגב
'או לה לה לה גם אני רוצה לחיות נכון', כותבת רונה קינן, כאילו הייתה צריכה לסכם במילה את ספר התענוגות. ההתחלה הייתה בכתבת טלוויזיה לפני כשנה; ס... המשך לקרוא
14 אהבו · אהבתי · הגב
אין לנו הרבה דיסטופיות מקומיות, אולי בגלל שהמציאות כאן כל כך רחוקה מהאוטופיה של ההוא עם הזקן? ישראל תחת שלטון צבאי אלים, הערבים מגורשים, ת... המשך לקרוא
12 אהבו · אהבתי · הגב

עוד ...




©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ