ביקורת ספרותית על החברה הגאונה - הרומאנים הנפוליטניים #1 מאת אלנה פרנטה
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שני, 18 בפברואר, 2019
ע"י אלה אלמוז


היום, באמצע החיים, נזכרתי בכמה שאני אוהבת את סדרת הספרים הזו. במוח שלי ריצדו- לילה, אלנה, לילה, אלנה, לילה- אלנה. חשבתי על מבחנים בסגנון מעריב לנוער- איזה דמות את מ"החברה הגאונה", לילה או אלנה? ואני חושבת שאם היו שואלים אותי אז כנראה הייתי אומרת ששניהם. אלנה היא הכוח השקול, המיושב- היא כוח יצרני, שיכול להפיק דברים כי המחשבה שלה פועלת באופן לינארי. הוא מסתגל באופן כמעט חסר קונפליקטים לחברה ומשגשג בה, אבל נמצא בצרימה מול עצמו. לילה היא המחשבה שקופצת מא' לד' ואז ת' ושוב א', כוח מחשבה יצרי ופרוע ואסוציאטיבי, אמוטיבי, שניצוצות המהירות שלו יוצרים ברקים של גאונות אבל גם מלאה ברעל ובאי יכולת להשתנות וליצור (הילדה, הספר שלא נכתב). אחת נלחמת בשנייה, אחת מגדירה את השנייה. זה קצת כמו ניטשה והאסתטיקה הדיונוסית (לילה) והאפולונית (אלנה). זה בדיוק זה... אולי הרבה סיפורי כפילים עוסקים בעצם בשתי קווים מגבילים ומקבילים אלו של התרבות, ואולי אפילו של היקום כולו.
וכמובן, אי אפשר שלא למות מעניין כשקוראים את אירועי המאה העשרים בראי הנפוליטני. אני אישה צעירה. האם אחריב את עצמי או אתן לעצמי להיחרב על ידי עולם ואנשים חסרי פשר? לאן אני נמשכת?
כשאריסטו דיבר על כותבי טרגדיות מצוינים... הוא בטח התכוון למי שיכולה לעשות עבודה כמו אלנה פרנטה. שרטוט מדויק של משהו שהיה יכול לקרות, משהו שהוא יותר מציאותי מציאותי. תקראו!
3 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
חמדת (לפני חודש)
אני קוראת עכשיו את כל ארבעת הספרים מה שנקרא הרומנים הנפוליטניים. אין לי הערות למה שכתבת רק תובנה אחת יש לי מקריאת הספרים ,רק בגיל 50 60 אפשר להבין את הזרמים התת קרקעיים של הרומנים האלה ,כי מדובר בחיים שלמים שעוברים על אנשים .אם כל הכבוד לגיל 25 אי אפשר לגרד את מלוא המשמעויות של הספרים הללו. אני יכולה לאמר לך שבגילי ,לקרוא את הספרים הללו החוויה חוץ גופית, מהסיבה הפשוטה יש לי לאן להסתכל לעבר האישי שלי ,להשוות מולם , לבכות ולהבין מה החמצתי בחיי, ומה לא.



3 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ