ביקורת ספרותית על סדר היום מאת אריק ויאר
ספר טוב

---

בשבת אחת דחק אבי את כולנו לחיפושית הלבנה ונסענו לים.
בסלסלה הניחה אמי ביצים קשות, סנדוויצ׳ים עם גבינה צהובה ופלחי אבטיח.
היו אלה ימי הקיץ הראשונים, סוף יוני והתרגשנו לקראת הטבילה הראשונה כבכל שנה.
כשנמצא המיקום האידאלי על החוף מיהרתי לפשוט את שמלתי ולרוץ לקראת הגלים, מפספסת בכוונה את קריאתה של אמי למרוח קרם הגנה ולקחת עמי את אחי הקטן.
המים היו חמימים ומזמינים ואני נתתי לאדוות להתנפץ עלי וטעמתי את המלח החם. התחלתי לשחות בפראות עד כי הגעתי לקטע שבו רגלי לא נגעו בקרקעית ואז פרשתי זרועותיי וצפתי לי נהנית מהשקט ומהשכשוך המתמשך של הגלים.
חשתי עקצוצים קלים ברגליי אך לא ייחסתי להם כל חשיבות. נזכרתי בטיול של שנה שעברה לים המלח וכיצד מרגע הכניסה לים רחשו ופעמו כל השריטות הטריות בגופי, מזכירות לי עד כמה אני שלימזלית לפעמים.
הרוגע נמשך, הנינוחות פעפעה בגופי כמעט ונרדמתי כשלפתע נגע בידי דבר מה.
פקחתי את עיניי ונחרדתי להיווכח כי סמוך אלי צפה לה מדוזה קטנה ותכלכלה.
דיי נבהלתי אך לא איבדתי את קור רוחי, שאני אתרגש מיצור ימי קטן ופרימיטיבי? שחיתי לכיוון ההפוך במרחק מתקבל על הדעת ושבתי לתנוחת הצלוב שלי: רגליים צמודות וזרועות פרושות מקבלת חום מהשמש ורטיבות מבורכת מהמים אך התענוג לא נמשך זמן רב; עד מהרה חשתי מעין כוויות גם בידיי כמסמרים לוהטים ואצבעות רגליי רטטו כצועדות על גחלים ואין לתאר את הזוועה כשראיתי כי מוקפת אני בצבא קטן של צורבים.
בלעתי מים ונשנקתי, צללתי לקרקעית ועשיתי אחורה פנה לכיוון החוף.
כשיצאתי מהים גופי היה מוכתם בסטיגמטות ורודות ובכיתי בעיקר מהצריבה הנוראה והורי נבהלו ואחר כך כעסו ומיהרו לקחת אותי לסוכת המציל להתייעצות ושיכוך הכאבים.

ואמנם כך מתנהלים להם החיים.
מבלי שנרגיש או יותר נכון לומר: כשאנו בוחרים להתעלם באלגנטיות ממצבים בלתי נוחים, או מפנים מבטנו לכיוון השני, ישנו חלון הזדמנויות קטן שאותו מנצל האויב ועמו הוא פולש והורס ומשמיד כל חלקה טובה שהיינו פעם חלק ממנה.
כך גם בספרו של ויאר, "סדר היום" אודות סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני בשנת 1938
מעין השתלשלות עניינים שבה נמסרים לנו האירועים בשלווה ובנחת שלא נחשוד, חלילה, במה שעומד לקרות. כיצד משתלטים היטלר וחבר מרעיו על שכנתם האוסטרית, על חבל הסודאטים באופן שאינו חוקי אך בהחלט פוליטקלי קורקט.
והאנגלים רואים ושותקים והצרפתים נוחרים מרוב שעמום, נרדמים בשמירה וכולם נוקטים במדיניות של פיוס, אחווה ואהבה ולא שמים לב לארס התוסס שמפזרת גרמניה לאט ובביטחון, מקיפה את אירופה בנחיל של מדוזות נאציות המשתקות את מערכת העצבים ושכבר רוצים לעשות משהו על מנת לעצור הזדון, מאוחר מדי.
הנזק נעשה ואירופה מתבוססת בדמה.
כתיבת הספר הייתה מבריקה בעיני. הסופר לקח התרחשויות אותנטיות, עובדות נכונות ותיאר אותן כמו שיוצר מוכשר כותב פיקציה מוצלחת המתובלת בתיאורים, בציניות ובהומור שחור. חלק מהאישיים לא הכרתי אך הדבר לא פגם בהנאתי: כתבתי את שמותיהם בצד ומאוחר יותר עשיתי עליהם מחקר קטן באינטרנט.
היצירה אמנם מתומצתת, 126 עמ' מודפסים אך מפוקסת, מרתקת ואפילו מותחת. לקראת הסוף גם נוגעת ללב ואפשר להבין באמצעותה את הלך רוחם של האזרחים האומללים שחוו את הנחשול האכזרי שטלטל את אירופה והביאה להרס וחורבן.
מחשמל ומרטיט כמו הרעל ונשאיתו, המדוזה.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על סדר היום