ביקורת ספרותית על ממה עשוי התפוח - שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על רגשי אשמה ותענוגות אחרים מאת עמוס עוז
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 28 בנובמבר, 2018
ע"י shila1973


סוף כל סוף אינני היחידה!
אינני האדם היחיד עלי אדמות שמתעורר בין שלוש וחצי לרבע לחמש בבוקר ומתחיל לתכנן את יומו.
יש עוד מוזרים כמוני, תודה לאל שמוחם מתחיל לתפקד בקדחתנות החל מהאשמורת השלישית של הלילה.
עמוס עוז, למשל.

את הבחור התחלתי לחבב ממש לאחרונה, לאחר שקראתי את ״מיכאל שלי״ והחלטתי שאולי ראוי שאקרא מעט מכתביו ואחכים כי באופייה של הגיבורה הראשית התגלו מאניות הטבועות גם בי ותהיתי כיצד הוא עלה עלי בכזאת דייקנות מבלי להכירני כלל.
הסתייגתי מהסופר תקופה ארוכה מסיבות שונות ומשונות.
20% מהן היו רינונים שאינם חד משמעיים אודות אופי עילאי, שמאלניות יתר וחינוך אשכנזי מובהק והשאר דחיינות מצדי ואולי חשש שאדם עם רזומה כל כך פומפוזי ומנופח, עטור פרסים ותשבחות לא יצליח להרטיט את מיתרי לבי.

לכן החלטתי להרחיב דעת ולהעמיק ידיעותיי במילותיו וכשיצא לאור ״ממה עשוי התפוח״ וקראתי את הפרק הפותח ידעתי שהפעם תתאפשר לי הצצה אל קרביו של האיש ולא רק לחיצוניותו היפה.
ואמנם, שיחות שהוקלטו עם העורכת שירה חדד, בחורה מוכשרת בהחלט עם דוקטורט בספרות מאונ׳ קולומביה ופנים יפים להפליא הדומים לאלו של השחקנית ג׳יניפר גודווין מהסדרה ״עד עצם היום הזה״ (אחת האהובות עלי) הועברו לדפוס ויצאו בצורת ספר קריא ומרענן. אמרותיו היו מהימנות ומצאתי את תשובותיו של עמוס כנות ומספקות.
נבעה מהן תמימות מסוימת אך גם ניסיון רב שנים.
הן היו נטולות שחצנות והייתה בהן אמת וביקורת עצמית נפלאה, כזאת שנתברך בה סופר נוסף שאני אוהבת, קניוק.

דו השיח נסב על חייו של עוז, הכתיבה וצורת חשיבתו ששינתה אופייה קמעה עם השנים: הוא מספר למשל על הדרך המעוותת שבה הוא ובני דורו ראו את הנערות, הנשים.
מדבר על שוביניזם וטינה כלפיהן בעיקר משום גופן המתפתח שעורר פנטזיות ודמיונות בו ובחבריו לכתה בבית הספר ״תחכמוני״ שלמדו בו רק בנים.
התסכול שחוו הזכרים המיוחמים שלמדו יום אחרי יום ללא נוכחות נשית בא לידי ביטוי בהערות גסות, סיפורי זימה ושאיפה עזה לזכות בנערה ״שנותנת״.
זה אמנם נשמע נורא אך הייתה זו תקופה קצת מבהילה ולעיתים אף מאוד מאיימת.
עוז מספר את חוויותיו בתום לב, בפתיחות שמעוררת הזדהות מוחלטת עמו.
על חייו בקיבוץ, אהבותיו ולבטיו לגבי קטעים שכתב; כל כך מוכר לדוגמא העניין הזה של ההתפשרות, ההחלטה אם להשאיר את הפרגמנט או לא. כשאני כותבת מסה או סיפור קצר והעלילה נטועה במוחי, אני מקלידה למחשב את האידאות שבמוחי אך הן יוצאות לאור אחרות, שונות לגמרי. ואני שוב משנה או מתקנת וכועסת, בעיקר על עצמי ועל שיגיונותיי.
עוז מדבר על כך. על הוויתור, על הפשרה שבבחירת הטקסט משום שאף פעם זה לא יהיה מושלם.
ועוד אומר כי: ״סופרים הם בעלי מום כאלה שנולדים עם הראש והצוואר לאחור״
לעולם יביטו לאחור ויכתבו על עברם, אודות ההיסטוריה שלקחו בה חלק, גם אם קטן.

לדעתי כל מי שעוסק בכתיבה, רצוי שיקרא את הספר הזה אך גם מי שלא. אין בו דבר דידקטי, מחנך או מטיף להיפך; הוא מזמין אותך להיכנס אל חייו ולהבין אותו טוב יותר.
מעין פרסומת סמויה ל: ״איך לאהוב את עמוס עוז ולהישאר בחיים״
כזאת שלא מציקה או מנדנדת או בעלת סלוגן נדוש.
וזה דווקא רעיון מצוין לשווק את עצמך מחדש כך, להבליט את החסרונות ולא לדבוק בקהל אחד, מדור אחר ואולי קצת מבוגר יותר.
לא תישכח במהרה ואולי בבוא העת, תמציא את עצמך מחדש ממש כמו מדונה (אמו של ישו ולא הזמרת, כן?)

18 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Rasta (לפני חודש)
נפלא! נהנתי לקרוא.
אני לגמרי ממליץ לקרוא את הספר.
חבל לפספס, הוא קצר וקולח. קראתי את הספר במהלך משמרת בחנות ונהנתי מכל רגע.
סקאוט הסקוטית (לפני חודש)
מחשבות, העמוד הראשון היה מהמם ביופיו אבל ההמשך היה מייגע ומתיש. סביר להניח שהייתי זונחת אם לא הייתה לי חובת הגשה של עבודה המבוססת על הספר בזמנו.
מחשבות (לפני חודש)
מיכאל שלי באמת לא מלהיב במיוחד.
סקאוט הסקוטית (לפני חודש)
יצא לי רק את מיכאל שלי ואני לא התלהבתי במיוחד. קראתי במסגרת לימודיי בתיכון, בזמנו, לפני כשש שנים.
אולי בשל גילי הצעיר לא אהבתי את הספר.
shila1973 (לפני חודש)
רבים חושבים כמותך, מחשבות
קראו והחליטו שעמוס אינו כוס התה שלהם.
אני דווקא רואה בו דברים טובים וכמו שכתבת מדוייק כ״כ; יש בדבריו משהו רהוט כאילו הוא מדבר מתוך ניסיון מעמיק. נראה לי שלא הייתי רוצה להתווכח עימו. בכלל, מפגש עימו מדומיין אצלי כמשהו מעורר פחד. הוא מצליח להיות כל כך בלתי נגיש, בטח עבד על זה שנים...
shila1973 (לפני חודש)
תודה סקאוט, יקירתי
האם כבר יצא לך לקרוא מספרי עוז?
מחשבות (לפני חודש)
לי דווקא אין בעיה עם עמוס עוז האיש, אם כי עמוז עוז הסופר עדיין לא כתב ספר טוב לטעמי. מול גרוסמן ובטח מול שלו אין לו סיכוי.
דעותיו הפוליטיות רהוטות ולפעמים יש נטיה לחשוב שהוא צודק, אבל אז נזכרים באיזו שכונה אנו חיים, נושמים עמוק ופשוט אומרים לאאאאאאא, זה לא יכול להיות כך.
לשמחתי את כותבת רהוט ומעניין.
סקאוט הסקוטית (לפני חודש)
יופי! את הספר כנראה שלא אקרא, אבל כתבת מצוין!! תענוג לקרוא אותך כל פעם מחדש. כתיבה עשירה ופיוטית ומשובבת.





©2006-2019 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ