ביקורת ספרותית על ממה עשוי התפוח? - שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על רגשי אשמה ותענוגות אחרים מאת עמוס עוז
ספר טוב

---

#
הוא נולד מתוך השיחות שהיו לעמוס עוז עם שירה חדד, שערכה את ספריו האחרונים. זה "לא כוחות". הוא סופר זקן, בעל מוניטין רב, אנליטי ורהוט, שדבריו תמיד קוהרנטיים ומלווים בדוגמאות מרתקות והיא – כנראה צעירה (דמותה הרבה פחות ברורה) כנראה מוקירה ומעריכה, שתפקידה בשיחות הוא לשאול שאלות – שיזכו לתשובות ארוכות וחכמות – ולהרים לו להנחתה. עוז מספר שבילדותו נשים לא דיברו בחברה מעורבת. לפעמים הן שאלו שאלות או הסכימו (בעיקר עם בן הזוג), לפעמים העירו הערות על ילדים, על מחלות (של ילדים) ועל מחירים – אלה היו התחומים שלהן – אבל לא השתתפו בשיחה כשזו עסקה בנושאים שברומו של עולם. רק הגברים דיברו אז. ובספר הזה שירה חדד היא "הנשים" ועמוס עוז הוא "הגברים". Comme il faut.

הספר הזה נותן מקום לעמוס עוז האדם – לא הסופר – לעשות מה שהוא הכי אוהב: לדבר על נושאים מגוונים ולחלץ מהם את דעתו עליהם. לעוז יש דעה על כל נושא שעלה בשיחות. לעתים הדעות חכמות, לפעמים פחות, אבל כולן שוכנות איפה שהוא במרחבי מוחו של האיש ומחכות לשעתן לפרוץ החוצה בניסוח מדוייק שדי קשה להתווכח איתו.
הספר ריתק אותי ממש כאילו היה סיפור מרתק. מצאתי את עצמי מסכימה איתו פעמים רבות וגם כשלא הסכמתי – מצאתי גרעין של הסכמה במחלוקת. הוא מקיף נושאים וזכרונות רבים של עוז. מימיו בירושלים – תלמיד של בי"ס "תחכמוני" הדתי (לבנים בלבד), מימיו בקיבוץ כילד חוץ לבנבן ומדבר ב"עברית של שבת" שעיצבנה את חבריו. מימיו כחבר קיבוץ שעדיין תפס את עצמו כנטע זר, כמי שאין לו זכות לבקש "ימים" לכתיבה, שלא לדבר על מקום לכתוב בו... על חיי משפחה של מי שלא היה לו ממש מודל של משפחה ללמוד ממנו. בעיקר על גברים ונשים, או ההיפך. והדמות הנשקפת מתוך השיחות היא דמות בלתי-גמורה. כמו מישהו שקיבל שפע של כישרונות אך חסר כמה כישורים בסיסיים, ההופכים אדם לשלם ומרוצה.

הספר הזה היה מונח על הספסל. צח ונקי, לדעתי מעולם לא נקרא ודפיו אפילו לא אווררו בדפדוף. בעמודו הראשון יש הקדשה. לא הקדשה מצטנעת – הקדשה המשתרעת על כל העמוד הראשון, בכתב-יד לא יפה, בעט עבה ובולט, בלי להתחכם עם ציטוטי שירה. הקדשה מאד אישית, שהיה לי קצת לא נעים לקרוא ולהפר את פרטיותו של הכותב. הספר מוקדש בגלל משהו שקרה בחורף 2020. כלומר כמה חודשים מאוחר יותר, הניח אותו מי שקיבל אותו על הספסל בלי שפתח אותו, אפילו. התעלומה הזו – שמן הסתם לא תיפתר עבורי – הצטרפה לתעלומת הגיבור הראשי של הספר הזה. גם היא כבר לא תיפתר עבורי ורק קצה-קציה – איך מישהו שחלק משמעותי חסר באישיותו הפך להיות סופר ומורה-דרך לרבים – גלוי, ועדיין לא מבהיר כלום.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על ממה עשוי התפוח? - שש שיחות על כתיבה ועל אהבה, על רגשי אשמה ותענוגות אחרים