ביקורת ספרותית על כמה טוב להיות פרח קיר מאת סטיבן צ'בוסקי
ספר בסדר

---

"כמה טוב להיות פרח קיר", כי "סכין מושחזת היטב שננעצת לך ישר בלב, מסתובבת 180 מעלות ואז נשלפת החוצה במהירות" היה ארוך מדי.

כשאני ניגשת לכתוב על הספר הזה, כמה נקודות קופצות לנגד עיניי. האם עליי לכתוב על תהליך ההתבגרות של צ'ארלי, על חוויות הנעורים המטלטלות, המוצגות ללא קוסמטיקה ספרותית, או אולי על החנופה - סטייל ג'ון גרין - לנוער, קהל היעד העיקרי של הספר. נדמה שאלו המוטיבים העיקריים בעלילה, אך התמקדות בהם תפספס את המטרה העיקרית ותעשה עוול ליצירה. כפי שביקש המורה של צ'ארלי כשהטיל עליו לקרוא את "כמעיין המתגבר" - "לספר הזה יש להתייחס בספקנות. זה ספר נהדר. אבל תשתדל להיות מסנן, לא ספוג." (עמוד 159).

אני לא מתיימרת לטעון כי חווית ההתבגרות של צ'ארלי אינה משמעותית. יחד איתו הקוראים יוצרים חברויות ראשנות, חווים התאהבות ראשונה, התנסויות ראשונות ומשברים ראשונים. אך בכתיבתו על כל אלו לא מחדש צ'בוסקי דבר. אין ספור יצירות דומות נכתבו (ע"ע 13 סיבות), וה"מתכון" לכתיבתן פשוט בהחלט - קח לך דמות גיבור בשנות התבגרותו, הצג אותה באור מחמיא, הערם עליה חוויות המאפיינות את גילאי העשרה והנה לך דרמת נעורים שתמכר באלפי עותקים.


חטאו הספרותי של צ'בוסקי בא לידי ביטוי בתבניות הבולטות של כל אחת מהדמויות. בין אם בתא המשפחתי הסטראוטיפי, שני האחים הבוגרים ומה שמעסיק אותם (האח - בייסבול, בחורות, האחות - בחורים ופמיניזם, בסדר הזה), וחבריו של צ'ארלי: הנערה היפה והחכמה שבדרך פלא מבינה אותו בדיוק כמו שהוא, החבר ההומו, ושאר הקליקה החברתית הנדמית כנכתבה בידי אדם בא בימים שכל הידע שלו על נוער מגיע מסרטים אמריקאיים ממוחזרים.

אם כן, מדוע מהלך הקסם על "כמה טוב להיות פרח קיר"? מה ביצירה, הלכאורה כה בנאלית הזאת, גרם לי לסיים אותה ברצף קריאה אינטנסיבי?

בעיניי, הסוד טמון בכתיבה בגוף ראשון, שאינה מנסה ליצור חיבור מלאכותי בין צ'ארלי לקוראים. במכתבים שהוא כותב לחברו, שזהותו אינה ידועה לנו, מספר צ'ארלי על חייו כמעט כמו כתבה בעיתון, האירועים מוצגים כפי שהם, בלי ניסיון לזעזע ולגרום לנו להרגיש. כך, את ההחלטה אם אותן חוויות הן טראומתיות, משמחות או מעציביות אנו עושים בעצמנו, ולא מואכלים בכפית כמו בספרי נוער אופייניים אחרים.

זה אינו ספר מופת. זו לא יצירה מצויינת. לא סביר שאזכור את רובו בעוד כמה חודשים. בכל זאת, אני כן ממליצה עליו.

מדוע? משום שלעיתים זה מה שאדם צריך. ספר שיקרא בשקיקה, לא יצריך יותר מדי ריכוז או מחשבה ויותיר טעם טוב בפה. את כל אלו עושה "כמה טוב להיות פרח קיר", ובהצלחה מרובה.

» ביקורות נוספות של לורי
» ביקורות נוספות על כמה טוב להיות פרח קיר