רק 3 ביקורות? עוול לקהילת סימניה יותר מאשר לספר...
למרות שזה קשה להאמין, סופרים ויוצרים הם גם בני אדם. ולכן, באופן טבעי, גם לסופרים מוכשרים מאד יש את הספרים הטובים יותר והטובים פחות, יש את העליות ויש את הנפילות. ברגע שהצלחתי לחוות את השיאים של היוצר וגם את קניינו ההמוני יותר, אני מרגיש שהכרתי אותו. עם זאת, במקרים נדירים, לא משנה כמה אחפש ואנבור וארפרף, אמצא רק שיאים. אם זה עגנון, אם זה קפקפא - כל מה שאני שם את ידי עליו ששמם חתום בסוף, שווה הנאה רצופה. משה שמיר גם הוא נכנס לקטגוריה הזו, בזכות ולא בחסד. משה שמיר הוא עבורי מאחרוני דור הנפילים של הספרות העברית הארצישראלית.
כבשת הרש היא, בעיניי, לא רק עוד אבן בפסיפס שהופך את משה שמיר ליוצר הגדול שהוא, אלא אחת מגולות הכותרת. זוהי מלאכת מחשבת אמיתית של אדם שבקיא בחומרי המקור. כפי שתרגיש בעגנון את המקורות בין כל שורה לשורה, בין כל מילה ומילה ובין כל הברה והברה, כך גם כאן. אולי לא באותה רזולוציה ועומק, אבל באותה עוצמה אם לא יותר. היתרון כאן הוא שאתה גם משכיל. אצל עגנון אתה צריך לפענח צופן, כאן אתה קורא סיפור קולח מהנה ומושך, ובדרך גם לומד. אתה נעשה בקיא בפרשנויות והתוספות והמעשיות שצמחו סביב הסיפור המקראי, וזה נפלא. יצירה גדולה היא יצירה שיש בה ערכים מוספים, וסופר גדול הוא סופר שמצליח לשזור את הערך המוסף בלי להכביד על הסיפור. באופן כללי, יצירה שיש מחשבה מאחורה - היא יצירה שעושה כבוד לקורא. וזה מורגש.
אך מה הגדולה? ההשלמה המקיפה והמלאה לסיפור התנכ"י. כאשר קוראים את המקור, נפגשים בסיפור מאד מורכב. בגידות, רצח, חטאים, ישועות, חרטות. אך מה חסר? הרגשות, סיפורי הרקע, המניעים, התכלית ועוד. כל אלה נשארים לדמיון הקורא (והפרשנים), או לפחות הרוב. הכמיהה בהשלמה של כל החסר הזה היא גדולה, בגלל הקרבה של התוכן ללבנו היהודי. זהו דוד המלך, מבשר העוצמה, מקים ממלכתנו העתיקה. כמה היינו רוצים לדעת עוד, כמה היינו רוצים להבין. אך כמה רחוק...
שמיר חש את הכמיהה הזו וכמהה בעצמו. הוא עונה על בקשותינו אם על ידי פרשנות מראשו, אם על ידי פרשנות מסורתית ואם על ידי שילוב. וכך - הכל קם לחיים. מי זה אוריה בסיפור התנכ"י? הבעל של. מי הוא? מה הוא? האם למותו יש משמעות בעינינו? אולי אנחנו מתחלחלים מחטאו של דוד, אבל האם כואב לנו על אוריה? האם יכול לכאוב לנו עליו בלי להכיר אותו באמת? בכבשת הרש מופחת בדמות רוח חיים שלה הוא היה כל כך זקוק. אם זה בסיפור הרקע על עברו החתי, המפגש עם בית דוד, אם זו תושייתו, ואם זה הסיפור קורע הלב להבנת הקנוניה נגדו וההתמודדות עם האבסורד שבגבורתו נגד גורלו האכזר. כך, מותו מקבל משמעות שונה לגמרי.
אינני רוצה לקלקל יותר מדי. אך אם אתם מעוניינים לראות מחנות שלמים של צבאות ישראל קמים לחיים כנגד עיניכם ולצלול לתוך המורכבות, הדילמות והשאלות המוסריות של הסיפור התנכ"י, זהו הספר בשבילכם.
ד.א., רפרפרתי על הביקורות האחרות. שמעתי את הטענה שהספר הזה מהווה ביקורת על השחיתות השלטונית של בן גוריון לא רק כאן. מה אני אגיד? לא השתכנעתי.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
