מדובר במחזה שהוא לא פחות ממופתי. זהו מסע ביכולת והנכונות של בני אדם, כל בני האדם באשר הם, לעוות ולהתאים את המציאות בדרכים שונות ומשונות על מנת שתתאים ליצרים הבסיסים ביותר שלהם. מחזה זה אינו בא להטיל ספק בטוב האנושי ואינו מנסה לטעון כי האדם מיסודו מושחת הוא ויפעל בצורה מושחתת. הוא רק מראה איך בנסיבות מסוימות ולא טבעיות האדם עלול להיכנע לרוע. המסר החשוב שטובל ברוח התקופה, והודגש לכל אורך המחזה, הוא ניתוק ההשחתה המוסרית מהרקע של החברה. השחתה מוסרית אינה תלויה במצב. היא יכולה לבוא בחברה שאנשיה משכילים או בחברה שאנשיה בורים. בחברה תרבותית ונבערת. בחברה דתית מאד או חילונית.לאומית או אזרחית. ענייה ועשירה. יתרה מכך: נטען כי אמונה מוגזמת ועיוורת בנאורות של תפיסה מסוימת ובתרבותיות של חברתך, ללא ביקורת עצמית, עלולה להוביל לתפיסה מעוותת ומוטעית של מוסר וטוהר מידות.

עבורי המסרים האלה קרובים, חשובים, בסיסיים ויותר חשוב: אוניברסלים וכלליים. נהוג לייחס את המחזה לביקורת על גרמניה הנאצית, במיוחד בהתחשב במוצאו של המחבר. לא אני חושב שזהו מהמקרה ולא המחבר. גרמניה הנאצית היא מקרה בוחן, אמצעי להכללה רחבה יותר, כמו אצל אורוול והקומוניזם ב-1984 ובחוות החיות. הבחנה זו, שמתבצעת גם בניתוח המחזה אך גם בגופו, מדגישה את גדולתו.

כל המשנה המוסרית הענפה הזו עטופה בסגנון כתיבה ייחודי ביותר, המשלב אווירה גרוטסקית ומותחת. אני באופן אישי לא הצלחתי להוריד את העין מהמילה הכתובה. המאפיינים הסגנוניים לא שרירותיים ומשרתים מטרות. לדוגמה, ההומור, הכלליות ברקע, ריבוי המקצועות וההתנהלות של היחידים כקבוצה נועדו כדי לעדן את הדמויות והסיטואציה, שלא תהפוך לקיצונית ותלושה מהמציאות. מטרתו של המחבר הייתה למתוח קשר ישיר בין חיינו לחיים בעיירה. הוא רצה להדגיש כי השתלשלות אירועים זו היא אנושית מאד, וגם לנסות לגרום לנו להבין ולהזדהות (באופן מוגבל) עם המניעים.

אני יכול להמשיך ולכתוב מגילות (שאכן נכתבו, על ידי ועל ידי אחרים), אך אמנע ממכם את הסבל... רק אגיד שהעיסוק ברבדים העמוקים של המחזה: הקשר למקורות ספרותיים עתיקים ובייחוד בקשר לטרגיה היוונית, העיסוק בצבעים במחזה, בתפקידים השונים של כל גורם (דתי, חינוכי, שלטוני) באכיפת והתווית המוסר ובסמליות של כל סצנה הוא רב וארוך. העושר הרב-תחומי הזה הוא שמייחד את המחזה ומעניק לו קול שייפנה לכל אחד. מומלץ ביותר, חמישה כוכבים, דוז פואה.

ד.א.: אל תשברו את הראש לחינם כמוני, אין שום קשר בין העטיפה למחזה...

מדובר במחזה שהוא לא פחות ממופתי. זהו מסע ביכולת והנכונות של בני אדם, כל בני האדם באשר הם, לעוות ולהתאים את המציאות בדרכים שונות ומשונות על מנת שתתאים ליצרים הבסיסים ביותר שלהם. מחזה זה אינו בא להטיל ספק בטוב האנושי ואינו מנסה לטעון כי האדם מיסודו מושחת הוא ויפעל בצורה מושחתת. הוא רק מראה איך בנסיבות מסוימות ולא טבעיות האדם עלול להיכנע לרוע. המסר החשוב שטובל ברוח התקופה, והודגש לכל אורך המחזה, הוא ניתוק ההשחתה המוסרית מהרקע של החברה. השחתה מוסרית אינה תלויה במצב. היא יכולה לבוא בחברה שאנשיה משכילים או בחברה שאנשיה בורים. בחברה תרבותית ונבערת. בחברה דתית מאד או חילונית.לאומית או אזרחית. ענייה ועשירה. יתרה מכך: נטען כי אמונה מוגזמת ועיוורת בנאורות של תפיסה מסוימת ובתרבותיות של חברתך, ללא ביקורת עצמית, עלולה להוביל לתפיסה מעוותת ומוטעית של מוסר וטוהר מידות.

עבורי המסרים האלה קרובים, חשובים, בסיסיים ויותר חשוב: אוניברסלים וכלליים. נהוג לייחס את המחזה לביקורת על גרמניה הנאצית, במיוחד בהתחשב במוצאו של המחבר. לא אני חושב שזהו מהמקרה ולא המחבר. גרמניה הנאצית היא מקרה בוחן, אמצעי להכללה רחבה יותר, כמו אצל אורוול והקומוניזם ב-1984 ובחוות החיות. הבחנה זו, שמתבצעת גם בניתוח המחזה אך גם בגופו, מדגישה את גדולתו.

כל המשנה המוסרית הענפה הזו עטופה בסגנון כתיבה ייחודי ביותר, המשלב אווירה גרוטסקית ומותחת. אני באופן אישי לא הצלחתי להוריד את העין מהמילה הכתובה. המאפיינים הסגנוניים לא שרירותיים ומשרתים מטרות. לדוגמה, ההומור, הכלליות ברקע, ריבוי המקצועות וההתנהלות של היחידים כקבוצה נועדו כדי לעדן את הדמויות והסיטואציה, שלא תהפוך לקיצונית ותלושה מהמציאות. מטרתו של המחבר הייתה למתוח קשר ישיר בין חיינו לחיים בעיירה. הוא רצה להדגיש כי השתלשלות אירועים זו היא אנושית מאד, וגם לנסות לגרום לנו להבין ולהזדהות (באופן מוגבל) עם המניעים.

אני יכול להמשיך ולכתוב מגילות (שאכן נכתבו, על ידי ועל ידי אחרים), אך אמנע ממכם את הסבל... רק אגיד שהעיסוק ברבדים העמוקים של המחזה: הקשר למקורות ספרותיים עתיקים ובייחוד בקשר לטרגיה היוונית, העיסוק בצבעים במחזה, בתפקידים השונים של כל גורם (דתי, חינוכי, שלטוני) באכיפת והתווית המוסר ובסמליות של כל סצנה הוא רב וארוך. העושר הרב-תחומי הזה הוא שמייחד את המחזה ומעניק לו קול שייפנה לכל אחד. מומלץ ביותר, חמישה כוכבים, דוז פואה.

ד.א.: אל תשברו את הראש לחינם כמוני, אין שום קשר בין העטיפה למחזה...