ביקורת ספרותית על הראיון האחרון - עמודים לספרות עברית # מאת אשכול נבו

---

תמיד היה נראה לי שאשכול נבו הוא ההדמיה הספרותית של שלמה ארצי. יש לו את הקהל הכי גדול בארץ, המילים שהוא כותב מונחות היטב על מרקם הצליל וההופעות שלו תמיד מפוצצות . מוזיקה או ספרות ארץ ישראלית שנוח מאד לקרוא. אבל אצל שלמה נשארים מחוץ לאמפי בקיסריה כל הקהל המחפש מוזיקה שונה עם מנעד אחר. כנראה שהם בורחים להופעות של ברי או אהוד בנאי. הרוקיסטים לא מתרפקים עליו ועבור אלה שאוהבים גז' הוא בהחלט לא הצליל הכי מתוחכם. ועוד. אבל הוא שלמה ארצי מפוצץ אצטדיונים וזאת עובדה. ואין עלייה.
קראתי ספר של אשכול נבו לפני שנים, ארבעה בתים וגעגוע שמו. ולפני זמן מה באחד החופשות קראתי את נוילנד. וחשבתי על הספרים האלה את מה שאני חושב תמיד על שלמה ארצי, וואלה אחלה מוזיקה, בחופשות.
והנה נסעתי השבוע לחופשה בכרתים והבאתי איתי גם את הספר החדש של אשכול נבו "הראיון האחרון"( אני לוקח איתי שלושה ארבעה ספרים כדי שיהיה מקצב ובחירה שלמה). ביומיים הראשונים סיימתי את הספר שהיה בחירה ראשונה שלי שלי וכתבתי לא מעט ועשיתי הרבה ים ועפתי כמו גדול על יוון ואז ערב אחד במרפסת מול הים המתנועע התחלתי לקרוא את אשכול נבו. ותראו לא ראיתי אצטדיונים מתפוצצים ולא שמעתי צלילים שיש בהם אנרגיה וקהל מקפץ. קראתי ספר מפוכח עצוב ובעל הרבה נוכחות.
אני לא רוצה לחפש בתוכי ולומר הי מר דרור מה לא היה טוב בספר הזה? כי היו לי רגעים קטנים של בריחה מהמילים בשל הישראליות המודגשת בספר ומעט מלאות עצמית שמטושטשת בחמלה עצמית. אבל חזרתי לספר מהר והוא היה נוכח ומרגש ומרתק והיו בו רגעים לא מעטים של עצב והזדהות. לאורך הספר היה ברור לי שאני קורא סופר ישראלי בשל לחלוטין חשוף שהולך על הקצה.
ואני ככותב חושב על הישראליות ועל טשטוש הגבולות או לפחות על ליטוש החיים ובראיון האחרון זה נעשה מעולה.
ואת הספר סיימתי ולקחתי את מחברת המילים שלי וכתבתי מילים ועוד מילים. ובלי משים חזרתי לספרים הישראלים שאני קורא לאחרונה. וזה יופי שיש ספרים כל כך אינטימיים ועדינים כמו הדרך לוורנאסי ויש ספרים שקיים בהם צליל נוכח ורועש ובדרכם גם הם אינטימיים ורגישים. וכן הראיון האחרון הוא ספר מסוג זה.
ספר יופי

» ביקורות נוספות של דרור
» ביקורות נוספות על הראיון האחרון - עמודים לספרות עברית #