ביקורת ספרותית על גברים מסבירים לי דברים מאת רבקה סולניט

---

אין לי איך לבקר את הספר הזה מבלי להרגיש שלא במקומי. חלקכם גם יתהו מה בכלל אני מבין. הרי אני גבר, ואלו נושאים שרק נשים חשות על בשרן במהלך חייהן. אבל גם בי יש צד שרואה את יחסם של גברים כלפי נשים בחברה, למרות היותי גבר.

"גברים מסבירים דברים לי ולנשים אחרות, גם אם הם לא יודעים על מה הם מדברים. חלק מהגברים." (מתוך הספר)

מכירים את זה שאתם שומעים שיר מסוים או נחשפים למילה שמעולם לא הכרתם, ומאותו הרגע אתם נתקלים בהם בכל מקום אפשרי?

זה בדיוק מה שקרה לי בחודש האחרון.

נחשפתי בכל פלטפורמה אפשרית לפערים העצומים בין המינים, ליחס המחפיר של גברים לנשים, ולהתמודדות היומיומית של האישה בעולם הגברי והפטריארכלי.

הרגשתי כאילו אנחנו חוזרים כמה צעדים (לא קטנים) אחורה במאבק לשוויון בין גברים לנשים.

"העובדה שאני המחברת של הספר החשוב מאוד שהתברר שהוא קרא עליו בניו יורק טיימס כמה חודשים קודם לכן, בלבלה את כל הקטגוריות הסדורות שארגנו את עולמו, שהוא קפא ללא אומר, ואז חזר לנאומו המתמשך." (מתוך הספר)

זה התחיל בדוקומנטרי על ג'פרי אפשטיין בנטפליקס.

אחר כך נתקלתי בספר "גברים מסבירים לי דברים" של רבקה סולניט (הוצאת "אסיה") – שבלעתי בשקיקה תוך לילה.

ואז הוצפה מהדורת החדשות בדיווחים שהפכו לדבר שבשגרה – "אישה נרצחה על ידי בעלה", "בן הזוג רצח את חברתו והתאבד", "בן הזוג צילם את גופת הנרצחת ושלח לחברו".

אני מוצא את עצמי יושב מול התכנים הללו. מול הדיווחים החדשותיים. מול הספר. מול נטפליקס. אני שואל את עצמי: האם אני עיוור? האם יש משהו שאני מפספס? איך לעזאזל אנחנו הולכים אחורה במקום להתקדם קדימה?

הנושא הזה תפס אותי לאחרונה גם בתהליך כתיבת הספר שלי. אני די בטוח שהוא התחיל לצאת ממני בטבעיות בעיקר בגלל החשיפה שלי אליו בתקופה האחרונה.

תבינו, בספר שלי יש אישה שהייתה על גג העולם. הכי חזקה, הכי עוצמתית. יום אחד האישה הזאת מאבדת את כל מה שחשוב לה בחיים, ובעיקר – היא מאבדת את עצמה. היא הופכת חלשה, מסכנה, חסרת שאיפות.

ואני – תוך כדי החשיפה המסיבית שלי למאבק הכוחות בין גברים לנשים לאחרונה – החלטתי ביחד עם הדמות שלי שדי, נמאס. היה לנו קשה, התמרמרנו על החיים, בכינו, לא יצאנו מהמיטה. אבל הגיע הזמן להמשיך הלאה.

פתאום הדמות שלי (ביחד איתי, כן?) קולטת מה קורה סביבה.

היא מחליטה שהגיע הזמן להילחם.

אני לא יודע לאן העלילה תוביל אותה, אבל דבר אחד אני כן יודע – היא סוף-סוף הולכת עם האמת שלה.

ובעצם, זה הדבר הכי חשוב, לא? הרי כולנו בבוא היום נתנדף מהעולם הזה כאילו לא היינו בו אף פעם. אולי הגיע הזמן שנפרוץ את כל גבולות הבלתי-אפשרי, נלחם בכל מי שחושב שלא מגיע לנו, ונוכיח לכולם שאפשר גם אחרת?

למעשה, זה המסר העיקרי ששאבתי מתוך הספר המופלא הזה. למרות שגברים מסבירים לסולניט דברים – לה ולנשים אחרות סביבה; למרות שגברים טועים לחשוב שהם טובים ומוצלחים יותר ממנה; למרות שגברים דואגים להקטין אותה במפגשים עמם; למרות כל אלו – תראו איפה היא היום. תראו כמה תקרות זכוכית היא ניפצה.

כן, אני פונה לכולכם שם. נשים, שחורים, הומואים, מזרחים, כל מי שזה לא יהיה. די, נמאס. אף הגדרה לא תשנה את היכולת שלנו להגשים חלומות, ואם מישהו טוען אחרת – תרחיקו אותו מחייכם.

נשים יקרות, אתן שוות ויכולות לכבוש את העולם. האם זה עדיין לא ברור לכן? אם יש כאלה שטועים לחשוב אחרת, שיבושם להם. בואו נוכיח להם אחרת.

גברים יקרים, להקטין את מי שסביבכם זו לא הדרך הנכונה לכבוש את העולם, תאמינו לי. דאגו לאפשר לכל אחד ואחת את ההזדמנות שמגיעה להם, דאגו להתנהג בשוויוניות לכל מי שסביבכם.

ולכולכם שם בחוץ (ובמיוחד לגברים שבינינו) – אני ממליץ בחום לקרוא את הספר הזה, שהוא כמו מגדלור אימתני באמצע אוקיינוס אפל. לקרוא על הנייר את תחושותיה של אישה במפגשים עם גברים בחייה, טוב, בעיניי זה מדהים.

תוך כדי הקריאה אתה מגלה שלפעמים גם אתה – כן, כן, אתה – מסביר לנשים סביבך דברים שהן יודעות עוד לפני שאתה בכלל חשבת על ללמוד אותם.

תוך כדי הקריאה אתה מגלה שגם לך יש עוד הרבה במה להשתפר.

מוזמנים להצטרף לבלוג האישי שלי: lidorbooks.com
LidorBooks - גם בפייסבוק ובאינסטגרם!

» ביקורות נוספות של לידור
» ביקורות נוספות על גברים מסבירים לי דברים