“אני אוהבת את המילה וניל. אני אוהבת גלידת וניל. אני אוהבת ריח של וניל. יש סיבה שלספר הזה קוראים וניל, והיא אכן מוצדקת (ונוראה). אבל מעבר לכך, בעיני שמו הולם אותו ולו בשל האוירה הונילית השקטה שלו, העדינה כל כך, השבורה. אנחנו לא יכולים לדעת מה במילה שנגיד, במעשה, במחוה כלשהי שנבצע, אנחנו לא יכולים לדעת מה תהיה ההשפעה על האדם שמולנו, בליבו פנימה. אנחנו לא יודעים מה ממה שנאמר ידליק אצלו אסוציאציות”

“יש לי בעיה כזאת, שאם אני קורא ספר שאני לא מתחבר אליו – הוא נתקע איתי. מצד אחד, קשה לי להפסיק אותו באמצע. אולי בעמוד הבא יגיע החיבור? מצד שני, הוא נמרח, מייאש ומתיש אותי. והנה עוברים להם שבועיים, שלושה, ולפעמים אפילו ארבעה – בלי אף ספר. תקופות כאלה מסתיימות אצלי באחת משתי דרכים: או שאני נאבק בחוק המטופש שהמצאתי לעצמי שאסור להפסיק ספר באמצע, או שאני מסיים אותו, נרגע וממשיך הלאה. אחרי תקופה”

“עם הספר הזה נפגשתי לראשונה בכנס ילדים ונוער שאירגנה המכללה שבה אני לומדת ספרנות. הייתה הרצאה עליו, משום מה לא הספקתי להאזין לו. השלמתי אותו באמצעות קריאת הספר.ללא קשר שתקציר הספר היה חזק, ומצמרר, גם הכריכה שלו מצאה חן בעיני. הייתי חייבת פשוט לקרוא אותו. הסיפור מגולל את סיפורה של לירז ילדה שאינה מדברת, שמגיעה למחלקה הסגורה בבית חולים פסיכאטרי, לא יודעים מה הוביל אותה לשתוק, מה הוביל אותה להגיע למצב”

“אני אוהבת את המילה וניל. אני אוהבת גלידת וניל. אני אוהבת ריח של וניל. יש סיבה שלספר הזה קוראים וניל, והיא אכן מוצדקת (ונוראה). אבל מעבר לכך, בעיני שמו הולם אותו ולו בשל האוירה הונילית השקטה שלו, העדינה כל כך, השבורה. אנחנו לא יכולים לדעת מה במילה שנגיד, במעשה, במחוה כלשהי שנבצע, אנחנו לא יכולים לדעת מה תהיה ההשפעה על האדם שמולנו, בליבו פנימה. אנחנו לא יודעים מה ממה שנאמר ידליק אצלו אסוציאציות”

“יש לי בעיה כזאת, שאם אני קורא ספר שאני לא מתחבר אליו – הוא נתקע איתי. מצד אחד, קשה לי להפסיק אותו באמצע. אולי בעמוד הבא יגיע החיבור? מצד שני, הוא נמרח, מייאש ומתיש אותי. והנה עוברים להם שבועיים, שלושה, ולפעמים אפילו ארבעה – בלי אף ספר. תקופות כאלה מסתיימות אצלי באחת משתי דרכים: או שאני נאבק בחוק המטופש שהמצאתי לעצמי שאסור להפסיק ספר באמצע, או שאני מסיים אותו, נרגע וממשיך הלאה. אחרי תקופה”

“עם הספר הזה נפגשתי לראשונה בכנס ילדים ונוער שאירגנה המכללה שבה אני לומדת ספרנות. הייתה הרצאה עליו, משום מה לא הספקתי להאזין לו. השלמתי אותו באמצעות קריאת הספר.ללא קשר שתקציר הספר היה חזק, ומצמרר, גם הכריכה שלו מצאה חן בעיני. הייתי חייבת פשוט לקרוא אותו. הסיפור מגולל את סיפורה של לירז ילדה שאינה מדברת, שמגיעה למחלקה הסגורה בבית חולים פסיכאטרי, לא יודעים מה הוביל אותה לשתוק, מה הוביל אותה להגיע למצב”