“כוכבת "ריברדייל" לילי ריינהרט (בטי קופר) בספר שירה ראשון שחושף התמודדות עם חרדה, דיכאון ושברון לב.
אני אישית עוקב אחריה כבר תקופה ארוכה. באופן אישי, היא הדמות שאני הכי אוהב. אני חושב שהליהוק שלה לתפקיד מאוד מדויק כי מצד אחד המראה שלה מאוד בנאלי (בלונדינית עם עיניים כחולות), אבל מצד שני רואים שיש בה משהו מעבר. משהו שהיא מסתירה. משהו שהיא מתמודדת איתו. אני חושב שזאת נקודה שמשותפת גם לדמות שלה בטי, וגם לריינהרט עצמה.
לאחרונה לילי ריינהרט משתפת את הציבור בהמון פרטים מהחיים האישיים שלה. היא יצאה מהארון בתור ביסקסואלית. היא שיתפה בהתמודדות שלה עם מראה חיצוני (היא סבלה מאקנה במשך תקופה די ארוכה). ובנוסף לכל, היא תומכת ותורמת גדולה לבריאות הנפש, בעיקר בגלל שהיא בעצמה מתמודדת עם דיכאון וחרדה.
אז כששמעתי שהיא מוציאה ספר שירה – קודם כל התלהבתי. אני מעריך אותה בתור שחקנית ויוצרת, ואני חושב שהיא עושה המון למען אחרים. אם יש משהו שאני אוהב, זה אנשים שמגיעים לעמדות כוח ומנסים להפיץ טוב. היא אחת כזאת.
ועכשיו נעבור לספר עצמו. חלק מהשירים מאוד קצרים, לפעמים אפילו משפט או שניים. חלקם ארוכים יותר ותופסים שניים-שלושה עמודים. הייתי אומר שהשירים הם מעין הארות שלה לאורך היום, מחשבות שצצות פתאום, או רעיונות להתמודדות עם דברים בסביבתה.
הרבה מהשירים עוסקים בדיכאון, בהתמודדות שלה איתו, בהרגלים שהיא הכריחה את עצמה לאמץ כדי להתמודד. הרבה שירים עוסקים באהבה ושברון לב, ואהבתי מאוד את השילוב ביניהם. שיר אחד מציג סיפור אהבה של דיסני, ושיר אחר מציג אהבה מרוסקת.
אני כן אגיד שלא יצאתי בתחושה אופטימית אחרי קריאת הספר. אני לא חושב שזה דבר רע. באופן אישי, אני אוהב ספרים שגורמים לך לחשוב עליהם.
אני נזהר לומר שזה ספר עצוב / דיכאוני – כי זה לא. אני חושב שזה פשוט ספר על החיים. ספר על אישה צעירה שחיה את החיים ומתמודדת עם כל מיני דברים. ברגע שהיא נותנת ביטוי בכתב לדברים שהיא חווה, היא פתאום קולטת (וגם מי שקורא יקלוט) שאלו בעיות שכולנו חווים. דברים שכולנו מתמודדים איתם בדרך כזאת או אחרת.”