אני בת לניצולי שואה שעברו אותה בפולין. לכן ציפיתי לספר אחר. יתכן שאנסה מאוחר יותר לקרוא את הספר. בכל אופן עד היום קראתי יותר ממאה ספרים על השואה הרבה יותר ממאה. וראיתי המון סרטים על השואה.

יעל - נכון - קרו עוד דברים בתקופה ההיא. למשל הרג צוענים, קומוניסטים, הומוסקסואלים, הבליץ בלונדון, המצור על לנינגרד והרעב הנורא, המחנות בהם רוכזו היפנים בארה"ב, הפצצות האטומיות על הירושימה ונגסאקי, וכן, גם הפצצות של בעלות הברית בגרמניה.

אם הסופר היה מספר על קורות אנשי הרחוב תחת ההפצצות ועל סבלותיהם אך גם נותן רקע מדוע הם הופצצו (בספר מדובר על הפצצת מינכן במהלך המלחמה ולא על דרזדן), ומהספר היה יוצא איזה מסר אנטי-מלחמתי - ניחא.
אבל הצגתם גם כמסכנים שנהרגים וגם "חסידי אומות העולם" שמצילים יהודי ומסרבים להתגייס לצבא הנאצי זו הטיה של כל הפרופורציות של מלחמת העולם השניה.

תודה על ההמלצות. הספרים נמצאים ברשימה שלי. טרם הגעתי אליהם, אם כי על קבוצת ה"ורד הלבן" אני יודעת לא מעט.
סיפור נסיון התנגדות מופיע גם בספרו של האנס פאלאדה "לבד בברלין".
ממליצה גם על ספרו של דני אורבך "ואלקירי - ההתנגדות הגרמנית להיטלר".

ספר הפרוזה הטוב ביותר שקראתי על המצור בלנינגרד הוא "חיים של אלמוני" של אנדרי מאקין, ועל הקומוניסטים באושוויץ "שם כבר לא תפחדי"של מוניקה הלד.
שניהם ספרים מצויינים שלא זכו לתשומת הלב הראויה.
הרבה יותר קל לקרוא את "גנבת הספרים".

זלי זה לא ספר על השואה. לדעתי הוא ספר טוב וקצת שונה.
כרמליטה - אני חולקת עליך. עם כל מרכזיותה של "השואה" במיוחד עבורנו - באותה תקופה קרו עוד דברים. עוד אנשים סבלו, מתו, איבדו את היקר להם. זו לא בגידה "בשואה" אם מנסים ללמוד ולהבין עוד תופעות שקרו אז. לא נראה לי שבזה שאנו מכלילים "גרמנים" רק בגלל מוצאם אנחנו מקדשים את זכר ההרוגים שלנו.

אני חושבת שלא עושה טוב לנושא להפוך אותו לבלעדי ולייחד אותו רק לתופעה מפלצתית אחת.
אני יכולה להמליץ על "סןפי שול והורד הלבן" ועל "ברלין. סןף" המתארים כל אחד בדרכו את האווירה והמצב.

כרמליטה, הרגע החלטתי שאני רוצה לצפות בסרט לפני שאגיב, כי איכשהו נראה לי שיותר
צעירים צפו או יצפו בסרט מאשר יקראו.
בינתיים, לילה טוב, ושבוע טוב.

בתיה - קראתי את הסקירה שלך ואני מסכימה עם רובה. על הדברים שכתבת כאן בתגובותיך אני חולקת לחלוטין.

אנחנו כיהודים וכישראלים מודעים לנושא השואה. בעולם - בפרט הצעירים מאיתנו מודעים הרבה פחות.
כשיצא התרגום בעברית קראתי שהספר היה רב מכר בקרב הנוער בטיוואן ובברזיל (אח"כ כמובן בעוד הרבה ארצות). איני חושבת שקוראים ברחבי העולם (ובפרט הצעירים שבהם) קראו את הספר בגלל נושא השואה או מל' העולם ה-2, ואין גם בטחון שימשיכו לקרוא על הנושא בעתיד. מכאן הכאב שמה שהוחדר להם בלא יודעין הם מסרים שהופכים את הטפל לעיקר ואת העיקר לטפל.

כרמליטה, מצילים יהודי אחד ! וצעדות מחנה הריכוז מתוארות שוב ושוב..
וכשהמוות מתאר את הפרדת הילדה מהוריה - לא חושבת שנשאר מקום לתקווה.
כתבתי את דעתי בביקורת שלי, כולל על המניפולציה שבספר.
ובכל מקרה אני חושבת שמי שרוצה לחשוב שרק הגרמנים נהרגו בהפצצות - יחשוב כך גם בלי הספר,
ולמי שרוצה ללמוד על כל התקופה - יש ספרים רבים מאוד.

בתיה -
בקיצור את היהודים מצילים והגרמנים המסכנים נהרגים בהפצצות.
זה מה שלומדים ילדי העולם מהספר הזה.

וכמובן לא מסופר דבר על גורלו של אביה הקומוניסט של הילדה.

אנשים כמוהו הגיעו גם לאוושוויץ. מאד כדאי לקרוא את הספר "שם כבר לא תפחדי" מאת מוניקה הלד.

תודה סקאוט, הוא ותיק ברשימת הקריאה שלי ואני סקרנית כבר למחוק אותו מימנה.

גריפין, אם לא קראת אני מאוד ממליצה לקרוא. ספר נפלא, מצמרר ועצוב שיש עליו גם סרט [ לא צפיתי עדיין]

עד עכשיו שמעתי עליו רק דברים טובים..

ספר טוב. יש בו הכל מכל. תנסי שוב.

את חייבת להמשיך ... אולי זה לא הזמן המתאים, עיתוי, תקופה אבל... לדעתי ספר חובה.

נסי שוב, בהזדמנות.

כרמליטה, נכון שהספר הוא לא ספר שואה ואפשר להגיד שהוא גם מניפולטיבי, אבל לא מסכימה אתך שקוראים נפלו בפח.
בתקופת השואה היו גם מעט צדיקים, ועל זה הספר מספר.
ואם מתייחסים לסיפור הבודד הזה כמו שהוא - הספר טוב מאוד.
https://simania.co.il/showReview.php?reviewId=101567

זה אינו ספר שואה.
להיפך, זהו ספר מאד מניפולטיבי, שבדרכים סמויות מחדיר לקורא עד כמה הגרמנים סבלו בתקופת היטלר.

לצערי, הרבה קוראים נפלו בפח שטומן הספר הזה.