“נוגה היא הגיבורה של הספר. ואני מתכוונת לזה שהיא הדמות הראשית, לא גיבורת-על. אף על פי שהיא התנהגה כמו גיבורת-על מהשורות הראשונות של הדף הראשון ועד לשורות האחרונות של הדף האחרון. אבל התגברתי על זה אחרי כמה פרקים.

לפי דעתי, נדרש אומץ רב לקחת דמות פשוטה ולא ממש מעניינת ולהפוך את עולמה ברגע להרפתקה. אך ככל הנראה זה מה שגד קליש עשה לטובת עלילה מסקרנת, למרות שהוא היה יכל לעשות זאת בקלות בהדרגה. כי הספר הזה קיצוני ושום דבר שהוא קיצוני לא מוצא חן בעיניי. הכתיבה שלו הייתה עניינת, זורמת ונעימה מאוד ובכך איימה לאזן את חיפזון העלילה אך די בכישלון.
מבחורה ישראלית ממוצעת הפכה נוגה ברגע למרגת\סוכנת חשאית שלמען האמת, לא ממש אמינה. כאשר צפיתי בג'יימס בונד בסרטיו המרתקים היה אפשר לראות דרך המסך שהבן אדם הזה עבר המון כדי להפוך למי שהוא היום. אז נוגה עשתה את הדרך הזאת פחות או יותר ביומיים.. בקיצור, הזוי.
השם של הספר משך אותי, התמונה שלו סקרנה אותי והעלילה בגב הכריכה גרמה לי לציפיות. אבל התוכן היה בינוני והתפתחות העלילה מהירה מידי. קצת הרגיש לי באיזה שהוא שלב שגד קליש כתב את הספר בזמן שמישהו הצמיד לו אקדח לרקה והאיץ בו לסקרן, למתוח ולרגש. העניין הוא שהוא באמת הצליח לעשות את כל אלו. אבל על קצה המזלג וגם אז לא נראה לי שכולם הצליחו להבחין. רק הסובלנים שמבין קוראיו.

אני לא מצטערת שקראתי אותו, הוא העביר לי את השבת נפלא ולא שעמם אפילו לרגע. הכתיבה היפיפייה שלו ריתקה אותי, הקסימה אותי ושעשעה אותי בעת ובעונה אחת. מכירים את זה שאתם שומעים שיר נפלא עם מנגינה מהפנטת אבל מילים רדודות?
חבל שהוא לא כתב ספרים נוספים. יש לי הרגשה שלמילים שם יש סיכוי גבוה להשתוות למנגינה הנעימה.”

“קניתי את הספר עניין של שניות בשדה התעופה. הכריכה הירוקה שלו עם הגל הענק משכה את תשומת ליבי. הספר לא אכזב, והעביר לי בכיף טיסה ארוכה שבדרך כלל היא מיגעת. למרות המורכבות של הדמויות הבלתי צפויות והרומן המטלטל בתוך האקשן, הספר כתוב בצורה קולחת, והרגשתי כאילו שאני רואה סרט. העריכה מעולה וקשה לעצור באמצע (מצאתי את עצמי דוחה שוב ושוב הליכה לשירותים). אפילו סיום של כל פרק מלווה במעין מסתורין שמפתה להמשיך לפרק הבא. תוכן הספר מעורר מחשבה גם על מהות האנשים שסביבנו - לא אספר כדי לא לקלקל. יישר כוח לסופר גד קליש (מצויין שזהו ספרו הראשון) וגם לעורך הוותיק אמנון ז'קונט. אני מקווה שישמור על הסגנון בספריו הבאים.”

“המזימה שעומדת במרכזו של הספר, ההזוי יש לומר, היא הריסת מדינת ישראל ע"י יצירת צונאמי מלאכותי, שיגרום לכמות אדירה של קורבנות, וכמובן להרס רב.
איך עושים זאת?
סביב מדינות הגובלות בים, קיימים מספר רב של קידוחים שנעשו לחיפושי נפט וגז.
עומקם של קידוחים ריקים אלה, שבהם לא נמצא דבר, מגיע למספר קילומטרים - כלומר, לשכבות הטקטוניות הנמצאות בקרום כדור הארץ.
וכאן מגיע הרעיון השטני: החדרת פצצה גרעינית לאחד הקידוחים האלה. הפיצוץ שייווצר ידחוף את השכבות שסביב הקדח, השכבות תזוזנה האחת כלפי השנייה ותתרוממנה - דבר שיגרום לדחיפת המים לגובה של כ- 40 מטר. המים ינועו לחוף ויגרמו לצונאמי, ומיותר להרחיב ולתאר את הנזק שמסה של כ- 40 טון מים בתנועה עשויה לגרום...
את ההרצאה המלומדת הזו נתן פרופסור ישראלי - בוסני לשעבר, באוניברסיטת קיימברידג' באנגליה, ועשה נפשות לרעיון - כדי שהממשלות תתגוננה מהסכנה, ותסתומנה את הקידוחים הריקים.
הרעיון מצא חן בעיני שני סטודנטים בוסנים, מוסלמים במוצאם, שגויסו ע"י איראן, להוציא את המזימה אל הפועל.
הבוסנים לא שכחו את שנעשה להם בארצם: "הרגו אותנו רק בגלל שאנחנו מוסלמים, ואת הנשים שלנו אנסו כדי שייוולדו להם ילדים סרבים..." וברגע שפגשו בארץ בפרופסור, השאירו לו תמונות מההרג שנעשה, ובו זיהה את אחותו שסועת הבטן. הדרך מכאן לשיתוף פעולה עם שני הטרוריסטים - שמחפשים נקמה בנוצרים וביהודים, הייתה קצרה.
במקביל, נוגה - גיבורת הסיפור ו"ילדה טובה תל-אביב" ומוכשרת בפריצת מנעולים (עניין של שניות), נחטפת ע"י הכנופיה שמטרתה שוד בנקים, כדי לעזור להם להתגבר על מנעולי הבנקים, ובכסף שישדד - לממן את יצירת הצונאמי...
מצאתי את עצמי די נהנה בשעת הקריאה. העלילה זורמת, והאהבה שבה - עדינה, אם כי לא מושלמת.
תתעלמו מעט מההזוי, קחו את זה כספר מתח "לייט", ואם החיבור הרופף מעט שבין הדמויות הלא עמוקות במיוחד, לא יפריע לכם - לא תסבלו.
ולא, לא עשיתי שום "הנחות" בגלל שם המשפחה...”

“גמרתי לקרוא אותו אתמול.
נראה מאד מבטיח, אבל הוא לא מספק את הסחורה.
יותר מדי פרטים, יותר מדי הזוי, יותר מדי חורים בעלילה.
הדמויות מאד שטוחות ולא אמינות, והגיבורה שאמורה להיות מאד חזקה, מסתירה סוד על התעללות מצד הדוד, שהיא לא סיפרה עליה לאף אחד כל השנים. חבל שהוא לא התמודד לאיזה תפקיד בכיר, אז אולי היא היתה מספרת.
בקיצור, לא אהבתי.”