ספר מעולה

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 4 באוקטובר, 2018
ע"י גריפין
ע"י גריפין
זה היה בסוף שבוע. כשהלב כבר טעון עד דלא ידע, עמוס וגדוש ברגשות. כשהמוח מנדנד שנגמר לו הבטרייה והוא רק זקוק לקצת טעינה. אז עליתי על קו לחוף הים, כי רק שם הלב שליו, רק שם המחשבות משחררות וכל מה שנשאר זה רעש הגלים המתנפצים, הרוח החולית ואנשי הפוצ'יוולי ברקע.
הרקיע מצידו- כמעט את הקיא יהלומים. הוא היה מלא כל כך בכוכבים עד שאפשר היה לחשוב שהם עומדים ליפול מטה. חברה שלי הצטרפה אלי בספונטניות, כבר למדתי שהחברים האמיתיים הם אלו הספונטניים ביותר. אז השלנו את הנעליים מעל רגלינו וטבלנו אותם בחול הקר. שכבנו יחד על הגב על גבה של נדנדה עגולה בעלת רשת עבה כשרק הרגליים נתונות לחסדי האוויר, תלויות כאלו בין שמים וארץ.
מעל- שמים שחורים, שזוהרים באלפי יהלומי כסף בוהקים.
שחררתי נשיפה. "איך זה כשיש אבא?" פלטתי מבלי להתכוון. כנראה כי זה כל מה שהצלחתי לחשוב עליו בתקופה האחרונה.
אז היא לא מיהרה להשיב, הכתף שלה הייתה צמודה לשלי וכמעט הרגשתי את הצמרמורת שעברה בה. "איך מסבירים?" ענתה בתסכול. "זה כמו אמא, נראלי". התקשתה לבטא את עצמה.
עצמתי את העיניים, ולא כי הם הוצפו ברטיבות שכזאת. רק כי רציתי לדמיין אותו, לדמיין לי אבא.
היא הפעילה את השיר "ברכת כהנים" של אברומי ויינברג. ספק כדאי שלא אמשיך לשאול אותה שאלות שלא היו לה תשובות עליהן, ספק כי היא ידעה שזה הסיכוי היחידי שלי להוציא את הדמעות. היא ידעה שאני צריכה לשחרר ולא לאגור. לקבל ולא להיאבק.
אז הוצאתי אותם, אם זה מה שעשה לה טוב. אבל זה לא עשה לי טוב. לא הצלחתי לדמיין אותו, לא הצלחתי לשחרר אותו. אבל מה לעזאזל חדש?
לשירלי שמש יש אבא. והיא לא צריכה לדמיין אותו, היא חיה אותו ואיתו. הם החברים הכי טובים מאז הפעם האחרונה שהיא בדקה ויש לה הרגשה טובה שזה לא עומד להשתנות בקרוב. ואולי מצד שני, הייתי צריכה לשאול את שירלי את השאלה הזאת, כי לבטח הייתה לה תשובה מספקת במיוחד. קרוב לוודאי שהיא אפילו הייתה יכולה לכתוב ערך בויקיפדיה על זה. כי זה כל מה שיש לה, אותה ואת אבא שלה.
קראתי את הספר הזה לפני יותר מידי זמן, בערך בגיל המתאים עבורו, אולי 11. כשהבנתי דברים אבל לא עד הסוף. היום אני מבינה, אני מבינה שמה ששלי שלי ומה שלא שלי לא שלי. לשירלי אין הרבה, אבל אבא שלה ממלא כמעט את כל החורים החסרים ובאמת שהיא לא צריכה יותר מיזה.
היה לי תענוג להיזכר בה שוב, כאני הבוגרת. בדברים הלא פשוטים שהיא עברה ובקשר האדוק והיפיפה שלה עם אביה. היה לי נעים להוזיל דמעה כי התרגשתי בשבילה שיש לה אחד. ולא משנה בכלל אם בערתי מקנאה מהעמוד הראשון ועד לאחרון.
אהבה שאינה תלויה בדבר אין רק באגדות, יש גם כאן. בעולם האמיתי. ועד שאני אמצא אותה אני אזכור את שירלי ואת אבא שלה.
הוא מגיע מידי פעם, בסיוטים בלילות. רק כדאי להזכיר שהוא עודנו חי וקיים, רק כדאי שלא אשכח. גם שירלי מגיעה מידי פעם. רק כדאי להזכיר לי שלמרות זאת, יש לי המון דברים שאין לה.
הלוואי שנפסיק להסתכל מעבר לכתף, לבדוק אם הדשא של השכן ירוק יותר. כי אולי הוא באמת ירוק יותר ובריא יותר וממש מרשים ונהדר. אבל אולי גם, אחרי שהוא גוזם אותו ומפעיל את הממטרות ונכנס הביתה וסוגר אחריו את הדלת, אז הוא מגדל ילדים מוגבלים ומשלם המון חובות. אי אפשר לדעת.
אז תודה לך, שירלי שמש, הגדולה מכולם.
30 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
גריפין
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
איזה כיף לשמוע, תודה ראסטה!
|
|
Rasta
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
גריפין, וואו! כתבת מרגש ונוגע, פשוט מקסים.
תודה. |
|
גריפין
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
תודה לך יקירה!!! ♥ ♥ ♥
|
|
אביבל'ה
(לפני 6 שנים ו-9 חודשים)
חולה על הביקורות שלך
ביקורת מעלפתתתתתתת!!! |
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
בלי שטויות וונדי, גם פה צריכים אותך.
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
חזרה לארץ לעולם לא, ואתה?
|
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
עזבי את זה, לאן נעלמת תגידי לי?
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
טובי, אני מבטיחה שלא אכנס לנעלייך שוב.
סקאוט, איזה שיר חמוד! |
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
"ולס להגנת הצומח"
|
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
באיזה שיר מדובר סקאוט?
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
כמו השיר של נעמי שמר
|
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
בחייך גריפין, אל תחמיאי לעצמך.
זה התפקיד שלי. |
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
טובי, שמעת על פרחים מוגנים?
|
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
פשוט לא אוהב כשמריחים את הפרח שאני רוצה לקטוף
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
מה יש להבין?
|
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
לא הבנתי מה הולך פה
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
קומאנד ממש חממת לי את הלב, תודה לך :)
|
|
Command
(לפני 7 שנים)
מותר לומר שהתגעגעתי גם אם לא עבר זמן? פשוט כי זו המילה, התגעגעתי.
ריגשת, נגעת וכתבת מעורר. אל תפסיקי |
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
יעל, תודה :)
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
כרמליטה, תודה גם לך. אהבתי את מה שכתבת :)
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
רץ, תודה רבה לך :)
|
|
yaelhar
(לפני 7 שנים)
ביקורת טובה.
כן, הדשא של השכן תמיד ירוק. והסיפורים של השכן תמיד מגרים וגורמים קנאה. לוקח לא מעט שנים עד שמסוגלים להפריד את המוץ (הסיפורים) מהתבן (האמת) ולהבין שהחיים הם מה שיש ולא מה שאין, או מה שיכול היה להיות. |
|
כרמלה
(לפני 7 שנים)
גריפין - כתבת כואב ומרגש.
להביט מעבר לכתף - אומרים שאם היו מאפשרים לאנשים לזרוק את שק הבעיות שלהם במגרש גדול, ואחר כך לבחור איזה שק שהם רוצים, כולם היו בוחרים לקחת חזרה את השק שלהם. רק טוב. |
|
רץ
(לפני 7 שנים)
כתיבה יפה מרגשת באופן שבו את פותחת צוהר לעולמך הרגיש וקושרת אתו לספר.
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
תודה לך חני, מעריכה מאוד :)
|
|
חני
(לפני 7 שנים)
רב הניסתר על הגלוי בסקירה היפה שלך למרות שהספר קסום.
קניתי לבנות שלי כשהיו קטנות יותר.
לגבי העולם, אפשר להסתכל תמיד על הכוכבים ושמיכת השמיים ולהרגיש עטופים בשימלה נוצצת. כך או כך זה נותן פרופורציה כמה אנחנו קטנים וגדולים גם יחד. ואם היה פה לב הייתי מצמידה. |
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
תודה ירי :)
|
|
ירי
(לפני 7 שנים)
כתבת יפה גריפין ופתחת את הלב.
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
בחייך טובי, היצרן לא השאיר את הלקוחות שלו לבדם, הוא נותן להם חופש כדי למצוא את עצמם אבל משגיח קרוב קרוב וכל הזמן. אע"פ שזה נכון שהאנושות באמת יוצאת מדעתה.
ואם מישהו באמת יבנה פה משהו יפה יותר יום אחד, אז אני אספר לכולם שזה היה הרעיון שלך. תודה על המילים החמות טובי 3> |
|
Tobby
(לפני 7 שנים)
כולם תמיד יסתכלו מעבר לכתף יקירתי, זה מה שקורה כשהיצרן משאיר את הלקוח להסתדר לבד עם הוראות השימוש שלו- הלקוחות מחרבנים את הכל.
העולם הוא ערימה של חרא, הלוואי שמישהו יהיה חכם מספיק כדי לדשן איתו את האדמה ולבנות פה משהו יפה יותר. כתבת יותר ממדהים, אם זה אפשרי בכלל. (ואם אני לא מקבל גם לב אז הלך עליך) |
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
תודה לך אסיה 3>
|
|
אַסְיָה
(לפני 7 שנים)
גריפין, כתבת ביקורת מקסימה ומרגשת :)
|
|
גריפין
(לפני 7 שנים)
נעים לשמוע סקאוט :) וגם לך 3>
|
|
סקאוט
(לפני 7 שנים)
גריפין, את פשוט מופלאה, יקירה! ריגשת כהוגן!
מאחלת לך רק טוב, יקירה.
|
30 הקוראים שאהבו את הביקורת