ביקורת ספרותית על מתי ואיך חדלתי להיות יהודי - מבט ישראלי מאת שלמה זנד
ספר בסדר

---

ספריו הראשונים של זנד היו מרגיזים-מעוררים-מופלאים-חובטים. קראתי אותם מתוך רצון כן להתמודד עם אמונות ואידיאולוגיות שגדלתי עליהן. לבחון אם אני צודק.
והנה מגיע ספר שאמור להיות, לפחות לפי הכותרת שלו, ה"דובדבן שבקצפת" - סוף המסע. עירערת על עובדת קיומו של העם היהודי, בעטת בארץ ישראל כמטרת העל של העם היהודי, הנה הגעת אל השאלה אל עצמך - האם בסוף כל ההליך החשיבתי הזה גם אין טעם בלהיות יהודי.
ברור שלאור זאת ציפיתי לספר מיוחד.
וברור שהתאכזבתי.
מעבר לעובדה שנראה לי שזנד לא מצליח לשכנע אפילו את עצמו שהוא "חדל להיות יהודי", הוא גם לא מנסה לבנות טיעון הגיוני שיערער על השתייכותו והשתייכותנו לעם הזה. נכון, הוא מקטר כמו הרבה אנשים אחרים, על התדמית שנוצרה לעם היהודי אחרי הקמת מדינת ישראל וניצחונות מלחמת ששת הימים - עם חזק, כוחני, דורסני. וכמו עמיתיו הוא גם מתעלם מהסיבות והנסיבות שהביאו למצב הזה. ואולי אפילו הוא מתבייש שקוראים לו "כובש". אבל טיעון טוב למה "להפסיק להיות יהודי" - זה אין שם.
זנד הוא היסטוריון וככזה הוא עושה עבודה טובה ונאמנה. הוא מצייר פה ושם תהליכים היסטוריים, מבסס את עמדותיו על ממצאים היסטוריים וארכיאולוגיים. אלא שדווקא אלו, לעניות דעתי, מחזקות את הקשר שלו ושלנו לעם היהודי, ולא להפך.

» ביקורות נוספות של עומר ציוני
» ביקורות נוספות על מתי ואיך חדלתי להיות יהודי - מבט ישראלי