ביקורת ספרותית על פרא אציל - סדרה לספרות יפה # מאת דודו בוסי
ספר טוב

---

קראתי לאחרונה כמה ספרים אודות אנשים שמזלם לא שפר עליהם בחיים.
הם נולדו למשפחות הלא נכונות, גדלו בשכונות עוני, עברו התעללות נפשית ו\או מינית מהוריהם או מסביבתם אך למרות הכל זקפו ראשם והצליחו לשרוד.
הקריאה ביצירות אלו קולחת בדרך כלל, השפה עסיסית ומתובלת בסלנג מקומי, הטיפוסים צבעוניים ומוקצנים: ישנו "הערס" המקומי בעל אופי עברייני שמקלל כל מה שזז ובת זוגו הנשרכת אחריו, קולנית לא פחות ממנו ולבושה במיטבי מחלצותיה הכוללים ג'ינסים צמודים וקצרים וגופיית סבא לבנה משיקת פטמות.
הם מסתובבים ברחבי הטריטוריה השכונתית ומאיימים על סביבתם, לפעמים מממשים את האיום. מהווים סוג של מאפיה בזעיר אנפין אך בליל שישי הולכים לבית הכנסת ואחרי כן עושים קידוש כמו שצריך.
ספרים כגון "בת דודתי לילי", טווס בחדר מדרגות" ו-"קרבת דם" מתארים חיים נדכאים, לעיתים עשוקים ואני טסה על גבי הכרכים, גומעת במהירות משפטים קולחים ולפני שאני מספיקה להבין מה קורה נגמרת לי העלילה.
האם שקועה בצערה, האב האשם אכול סרטן, גווע לאיטו והילדים נדפקו לכל החיים; ככה זה כשמשתמשים בהם בתור שק חבטות, משפחה לא בוחרים.

אני קוראת ומתבאסת על מר גורלם. אין עתיד לילדים האלו והאופק אינו נראה וורוד.
הסוף ידוע מראש ואם להיות לגמרי כנים גם ההתחלה והאמצע, סוג של נוסחה:מעשייה שמתחילה ונגמרת בשכונה רווית פשע.
אני מאוד מתחברת לסיפורים מהקישקע, אירועים שיש בהם מין האמתי והמייסר אך הצרה היא שאני שוכחת אותם מהר מאוד.
הסופר/ת עושים ככל יכולתם על מנת להשאיר את הקורא מזועזע והמום, זורקים פצצה או שתיים לקראת סיום, אורזים את הציוד והולכים הביתה.
לא שציפיתי לסיום אופטימי, כן? אינני חיה בלה-לה-לנד אבל תנו נקודת אור אחת בים של חושך ואל תגדמו את הסופים.

מהבחינה הזאת "פרא אציל" של דודו בוסי, שונה משאר ספרי הז'אנר שקראתי.
השפה אמנם עדיין נמוכה ועילגת, הדמויות בנויות בהתאם לסטריאוטיפ המשויך לאנשים ממוצא מזרחי ו/או רוסי דיירי שכונות מתפוררות בדרום ת"א אך הנימה שבה נכתבה העלילה הינה אירונית, פקחית, עצובה, חכמה ונוגעת ללב.
נקשרתי מאוד לדמויותיו הססגוניות של בוסי ובעיקר לזאת הראשית, אלי, נער המתמודד עם בעיות השמנה וחוסר ביטחון עצמי המנסה לפלס דרכו בינות אם נרקומנית לשעבר ואב טוב לב אשר מעדיף לטאטא את בעיותיו מתחת לשטיח ולחיות בעולם אמנותי משלו הכולל ציורים בנושא השואה, וודקה ועישון לרוב.
התמודדותו של אלי יוצאת דופן, חיונית ואינה וותרנית. הוא הצליח לקרב אותי אליו על אף מגושמותו וניסיונותיו העקרים למצוא את מקומו בשכונת הפחים בה הוא מתגורר.
הוא נקודת האור בסיפור העגמומי הזה ועל אף שקראתי מפיו תיאורים קשים, נחרצים אודות סביבתו, פגיעות אשר יכלו להביאו לידי דיכאון עמוק או אפילו התאבדות הוא אינו מאבד את התקווה, מתעלה על הרפש ועל הזוהמה ומביא את עצמו לישועה כמעט מוחלטת.
מזמן לא נהניתי כל כך מספר אשר קצב קריאתו מהיר וקולח אך עם זאת ממזרי וחכם, שאמרותיו נותרו עמי גם לאחר הקריאה וסביר להניח שלא אשכחו במהרה.

תוכן מציאותי למדי אך גם נוגע ללב ומעקצץ במקומות הנכונים (בייחוד באזור העיניים)
נהניתי מאוד מהקריאה.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על פרא אציל - סדרה לספרות יפה #