טוב מחר יש לי מתכונת באזרחות
ועכשיו במקום ללמוד אני כותבת ביקורת למה?
מאותה סיבה שהלכתי לישון בארבע בבוקר
תשאלו למה?
כי קראתי את ספר עד אז.
הספר פשוט מקצועי, גאוני ומטריד,
קודם כל מקצועי מקצועי מרגישים שורדון עשה חתיכת מחקר על רוצחים סדרתיים על האופי שלהם וזה מורגש בכל כתיבת הספר הן באיזכור של שמות של רוצחים סדרתיים (דבר שגרם לי לרוץ לויקפדיה ולחטוף בחילה...)והן בכל צורת הכתיבה.
יש ספוילרים בכל הביקורת!!!!!!!
גאוני כי כשחושבים על זה באמת העלילה של הספר ללא הטוויסט, של לחשוב על המספר, לא מדי מיוחדת
ז"א יש עוד דברים כאלה רוצח שמשחזר רציחות כנקמה על מאורע מהילדות.
אבל הטוויסט הופך את הספר לגאוני אני יכולה לומר שאני בתור אחת שמתעסקת עם קסמים כבר הרבה שנים עושה הופעות, יצא לי לדעת על איזה מספר אדם חשב ולגלות לו את זה,
גם מול קהל של עשרות אנשים. אבל פה, פה אני שברתי את הראש איך הוא עשה את זה?
יצא לי לראות אנשים שחווים את התחושה הזו שאדם מרגיש חוסר אונים מסוים איך היא יודעת? איך זה יכול להיות? כשמדובר בקסם בהופעה אז אנשים מחליקים את זה וממשיכים בחיים,
אבל כשזה נשלח בדואר האישי הביתה יחד עם רמזים לעבר שלי,פה זה עובר את הגבול ממיסתורי למלחיץ, וזה מה שהנרצחים עברו וזה זה גאוני הן הפתרון לאיך באמת הוא עשה את זה ,והן התחושה שנוצרה אצל קורא המכתב,וקורא הספר תחושה מצמררת שהפכה את הספר לגאוני.
מטריד כי יש תחושה שהסופר צופה את הלך המחשבה של הקורא הוא שותל רמזים שונים לכל אורך הספר.
יש שתי פרקים בספר שמתארים את ישיבת החוקרים שלדעתי בין הפרקים הכי יפים ומצחיקים(כן מצחיקים אני באופן אישי מצאתי את עצמי צוחקת... למרות שכשחושבים על זה זה הזוי...)
וורנון כביכול משבץ את הקוראים בדמיות החוקרים יש את הקוראים המתוחכמים יותר והטיפשים פחות וכולי
לדוגמא: הרעיון הגרעין שעליו מבוסס הרבה מן הספר כפי ששם הספר מרמז.... כל הנרצחים קיבלו מכתב שבו התבקשו לחשוב על מספר ואחרי כן ראו שזה המספר שהיה כתוב במספר ז"א שכותב המכתב (הרוצח...) ידע שזה המספר שהם יחשבו
הרעיון הפתרון כיצד הוא עשה את זה הוא גאוני גאוני בפשטות שלו הפתרון אפילו ילדותי
מזכיר את החשיבה ההגיונית הזו של ילד,
בכל אופן הפתרון הזה הקורא יכול היה לעלות על כך במספר הזדמנויוות בספר הן בדו שיח בין גרני למדלן שבו היא מזכירה את העובדה שהמכתב לא נראה ספיצפי למישהו מסוים הקורא המתוחכם יכול היה לעלות כבר אז על הפתרון "אהמ... לא מישהו ספיצפי אז אולי נשלחו מספר מכתבים"
הקורא המתוחכם פחות מבין זאת בפגישה, בדו שיח הראשוני בין גרני לוויג, ולקורא דמוי בלאט מוסבר זאת בפרוטרוט לבסוף כך שכולם מבינים גם הבלאטים...
עכשיו תשאלו למה.
אז כמה אופציות או שרצה באמת להנגיש את מידע לכולם לכל הקוראים אני ממש ראיתי את ורדון בעיני רוחי יושב וצופה בקריאה האם כל הטיפוסים יבינו.
או שרצה להשקיט את הערנות ותשומת הלב של הקורא כך שלא ישים לב לכל פרטים אלא יחשוב "אהמ.. דברים פה ממש חוזרים על עצמם..."
דרך אגב ורדון גם אוהב ללעוג קצת לקוראים לאלו שהוא רואה בעיני רוחו כרורדריגז(מפקח שחצן) "להראות להם" לדוגמא בקטע שבו בלאט שואל על איזה הולמס מדברים ואם זה שרלוק הולמס
"שרלוק הומס?"
"גרני לא היה בטוח אם זאת בדיחה טיפשית או סתם טיפשות."
הודה ואבוש שגם אני חשבתי שמדובר בשרלוק הולמס ככה שיכולתי לשמוע את הצחוק של ורדון מהדהד באוויר.
בנוסף ורדון נותן לנו לחשוד כמעט במי שאנחנו רוצים הוא מחלק רמזים על ימין ועל שמאל.
לדוגמא במדלן היא מוציאה ארגז מהמרתף, יוצאת מהבית לזמנים ארוכים, פקחית, זורקת משפטים על מות הבן וגרני עצמו נותן תחושה שהיה קשור למות הבן מה שמזכיר לקורא שורה מהשיר
"את מה שלקחת תיתן כשתקבל את מה שנתת" "חוב שצריך להחזיר" והקורא המתוחכם שואל את עצמו האם מרק מלרי פגע בבנו של גרני בשעת שכרותו ועכשיו מדלן נוקמת בו???
במיוחד שהיא משאירה פתק עם שאלה על מוצג שנמצא בזירת הפשע כאשר עוד לא ידעה בכלל שמצאו אותו,
אז מה קורה פה??
כך שורדון מכוון את הקורא לחשוד בה רק כדי להפוך דף ולגלות כמה מתוחכמת היא שגילתה על המוצג וסתומה אני, להיזכר שכבר בפרק הראשון מתוארת סיטואציה מכיוונו של הרוצח וזה לא יכולה להיות היא.
שוב צחוק מהדהד,
לבלאטים שבינינו יש כמה חשודים פוטנציאלים שהם יכולים לחשוד בהם.
והקורא המתוחכם מוציא אותם מהראדר אבל אוהה.... אוכל אתה על חוסר הזהירות והשאננות שלו
והפיתיון הגדול ביותר בפרקים האחרונים צצה דמות חדשה המפקח שמתאים בול לפרופיל שנטווה אצל הקורא במוח,פרופיל הרוצח
הפרופיל מתאים בול למפקד מיירס ולא סתם אלא המפקד גם יצא לחופש ולא עונה להודעות ולאסמסים בול!!
ביפ ביפ נורות אדומות נדלקות אצל הקורא רק כדי לגלות שהוא אכל אותה
וורדון יושב במרתפו ומחכך ידיים בהנאה.
יאללה רצה ללמוד.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
