ביקורת ספרותית על בריט-מארי היתה כאן מאת פרדריק בקמן

---

יצא לכם פעם לנשוך את הלשון?
זה כואב, ואפילו מאד, ויכול לגרום לדמעות בעיניים....
הקטע המענין הוא שאם תנשכו את הלשון בכוונה, ואפילו חזק,
זה לא יכאב ובטח ובטח לא יעלו דמעות.


וזה למה?


כי כאלה אנחנו,

כשזה מפתיע אותנו, זה כואב,

----------------------------------------

הספר הזה הפתיע אותי,
בריט מארי הפתיעה אותי,
היא הפתיעה אותי ביכולת שלה להיכנס לי ללב,
וזה כאב, ואפילו מאד,

בריט מארי שמחביאה את מכונת הגילוח של קנט כדי לשמוע אותו קורא בשמה,

בריט מארי ששואלת אחרי הארוחה אם היה טעים כי חייב להיות שלארוחה תהיה משמעות,

בריט מארי שהיה לה מספיק דימיון כדי לכבס את החולצות המבושמות והיא,היא אינה משתמשת בבושם,

בריט מארי שרוצה עבודה כי בעיתון הייתה כתבה על אישה ששכבה מתה במשך שבועות ואף אחד לא שם לב, עד שהצחנה מהדירה הפריעה לשכנים,

בריט מארי רוצה שישימו לב,
שישימו לב שהיא פה, שהיא הייתה פה,

היא רוצה עבודה כי היא לא רוצה להטריד את השכנים עם הצחנה
היא רוצה שידעו שהיא קיימת,


---------------------


היה לה חלומות אבל היא שמה אותם בצד כי לו היו חלומות גדולים יותר.
"היא נשארה בבית עוד כמה שנים כדי לבנות בית שישמש תפאורה ראויה לקרירה שלו, בלי לחלום על קרייה משלה.
וכך שנים אחדות נהפכו לעוד שנים ואחר כך לעוד שנים.
זהו מנהגן של שנים.
בוקר אחד את מתעוררת ומגלה שבעברך הצטברו יותר שנים ממנין השנים שעוד צפיות לך ולא ברור מתי ואיך זה קרה"

וזה מפתיע, וזה כואב,

אבל בוקר אחד את גם יכולה להתעורר ולהחליט שזהו.
את מפסיקה לחיות חיים של אחרים.
את מפסיקה לחכות.


ובריט מארי התעוררה.
היא התעוררה לחיים;

» ביקורות נוספות של אגס
» ביקורות נוספות על בריט-מארי היתה כאן