ביקורת ספרותית על בבית מאת הרלן קובן
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 12 במאי, 2018
ע"י אפרתי


הרלן קובן הוא יצרן של ספרי מתח. מפעל משגשג, שמנפנף בתוצרתו הבינונית בגאווה מגוחכת.

פעם הוא הפציע בארצנו עם הנעלמים ודיו חיוור והצייד והזדמנות חוזרת ואל תגלה והתמימים, כולם ספרי מתח מצוינים על פי כל קנה מידה. ראו ההוצאות כי טוב (למען האמת, הוצאת ידיעות ספרים) הוציאו מהמחסן לאוורור את סדרת מיירון בוליטר, נשפו על האבק ותרגמו לעברית.

אהה... סדרת מיירון בוליטר ברובה קדמה לספרים האחרים ובעיני היא הרבה פחות טובה.

מיירון בוליטר הוא בחור יהודי, ילד טוב ניו ג'רזי, חנון אמיץ מארץ הגיבורים, ישר כסרגל ובעל סגולות הכאה הדומות מעט לאלה של ריצ'ר (עם כוריאוגרפיה פחות איכותית). אבל מיירון מוקף בעדת פריקים, אאוטסיידרים בעלי מוזרויות שאמורות לתת את הגוון הקומי לספרים, אבל התוצאה מגוחכת, שלא לומר קצת מגעילה ומעצבנת.

ראש וראשון הוא ידידו המופלא וין, מיליונר אקסצנטרי ומטורף, שפותר כל בעייה באלימות אצילית. סינדי הגדולה, ענקית לאורך ולרוחב שלובשת בגדי לאטקס הדוקים כנקניקיית רחוב, זורה, הוא סוכן המוסד לשעבר, שלמה אברהם, המגדל זקן וחובש פיאה ג'ינג'ית, פוקהונטס הקטנה, היא אספרנסה, שהייתה מתאבקת בוץ נשים והפכה למשפטנית, הקיצר, להגיד שזה משעשע, לא ולא, האוסף הקירקסי הזה גורם לספרים להפוך לפארסה יותר מאשר לקומדיה.

אבל לא רק הטובים שנמנו לעיל הם חיות מוזרות (קובן אימץ את התקינות הפוליטית על ידי תיאור הדמויות הביזאריות והפיכתן לאנושיות) אלא גם האויבים הם אוסף מוזר ומטורלל לא פחות. וכל גן החיות הזה מוריד את הספר בכמה רמות.

עשר שנים לפני האירועים העכשוויים נעלמו שני ילדים בני שש, שאחד מהם בנה של דודניתו של וין. הבנתם? מי שיודע מי זה וין הבין משהו, כל השאר יקבלו מושג במהלך הקריאה.

וין עושה כל מאמץ כדי למצוא את הילד (המאמצים של וין תמיד כוללים אלימות קשה אבל מסוגננת ובוכטה שמנה לכיסו של מישהו). הוא מקבל איזה רמז בנוגע לילד השני שנעלם ופותח במסע ציד אישי.

הסיפור הגרעיני הזה: הילדים, מה שקרה, הדרך בה נעלמו, האופן שבו הושפעו משפחותיהם מהטרגדיה, הסודות והשקרים, כל זה יכול היה להיות סיפור קלאסי טוב של הרלן קובן. אבל קובן מוכרח לערבב את כל התוספות המעצבנות הקבועות שלו, שנמנו לעיל, וכך הוא הורס את הספר של עצמו.

בנוסף לכך, לפעמים הוא פונה אלינו הקוראים עם תובנות מבריקות, יענו, וקלישאתיות למהדרין, והזחיחות שלו הופכת למשהו מעיק.

בקיצור, לא קראתם, לא הפסדתם. אני עצמי כבר הבטחתי לעצמי הרבה פעמים שלא לתמוך במפעל של קובן ושוב כשלתי. בנאדם לא יציב נטול עמוד שדרה, אנכי.

האמת היא, שהכוכב השלישי ניתן לספר בעיקר בגלל הדמעות שנצצו בעיני בפרק שלפני האפילוג.
גם דמעות הן כוכבים.

נ.ב. מי שרוצה ששמו האמיתי יופיע בספר של קובן כשהוא מעטר דמות בדיונית מהספר, מוזמן לתרום סכום נאה לארגון כלשהו ושמו יככב בספר הבא. נגיד שהייתי תורמת, מי ערב לי שקובן יקרא בשמי איזו יפהפייה שהיא גם חכמה במיוחד וגם מקסימה ולא איזו דמות ביזארית דוגמת סינדי הגדולה?


22 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
מיכל (לפני שבוע וחצי)
דוגמה מעולה לביקורת שטובה הרבה יותר מהספר.
גלית (לפני שבוע וחצי)
וואלה אפרתי, יש קרבות שאין טעם לנהל, הרי כל בר דעת מבין שזו מין פרובוקציה המשתמשת בתיאור מופרך ובלתי אפשרי שברור בעליל שהוא לא נכון ולא יהיה נכון לעולם ,אבסורד אם תרצי, אוקסימורון,- בניסיון להדגיש נקודה.
(מה גם שיש היגיון - מעוות מאד אני מודה - בטיעון, כי את קובן את יכולה לקרוא היום ומחר לקרוא שוב כי הוא נמחק לך לגמרי מהראש)
אפרתי (לפני שבועיים)
תודה רבה, חני!
חני (לפני שבועיים)
נכון גם דמעות הם כוכבים. של אהבה בעיקר...
כתבת נפלא...ספרי מתח טובים לי בזמנים מסויימים..
שונרא החתול (לפני שבועיים)
לא בוגדת. אף פעם לא התלהבתי ממנו. וגם גלית הוביט לא תעזור.
אפרתי (לפני שבועיים)
אוי, בוגדת אחת!!! לי צ'יילד נהדר!!! פי מאה יותר חכם ונהדר מהרלן קובן.
גלית, איפה את כשצריך אותך???
שונרא החתול (לפני שבועיים)
שינעלו אותו בבית אטום ויזרקו את המפתח לים.
אבל אם זו תהיה שאלה של חיים או מוות שבה חייבים לבחור אחד מהשניים, אזי בלי למצמץ אני אקח את הרלן קובן על פני לי צ'יילד.
אפרתי (לפני שבועיים)
אלון, עדיף להישאר עם הנוסטלגיה.
אלון דה אלפרט (לפני שבועיים)
ווי, כמה שנים לא קראתי הרלן קובן
אפרתי (לפני שבועיים)
תודה רבה ביותר, מסמר. כמה טוב שבאת הביתה.
מסמר עקרב (לפני שבועיים)
ביקורת נפלאה, כרגיל.
קראתי את הספרים המוקדמים של קובן, ואני זוכר שחוץ מהמתח עצמו, שהיה טוב מאוד, היו בהם גם כל מיני הערות אגביות שופעות תבונה על החיים. אבל אז קראתי ספר נוסף שלו, ומרוב פיתולי ופלפולי עלילה, מרוב תפניות ומהפכים ורעש וצלצולים ומהומת אלוהים, כבר לא הבנתי מי נגד מי, מי הוא מי, מי הרוצח ומי הקורבן, ומה בכלל הוא רוצה מהחיים שלי. וגם ההערות האגביות המבריקות הפכו לתובנות קלישאתיות מגוחכות. מאז אני לא מתקרב אליו.
אגב, בנוגע להערה שלך על ידיעות ספרים, בשנים האחרונות מתנהלת מלחמה קשה בין ידיעות לזמורה ביתן, שהצליחה "לגנוב" כמה ספרים של קובן מידיעות. הספר הספציפי הזה, למשל, יצא בזמורה ביתן.
ועוד הערה אחת אחרונה: אם במקרה מי שערך את דף הספר בסימניה קורא את הדברים, הספר ראה אור ב- 2018 ולא ב- 2016, וחוץ מזה חסר תקציר.
ואיך אני יכול לסיים בלי לומר שעם ביקורת של אפרתי על הספר "בבית", אני מרגיש שוב בבית :-)
אפרתי (לפני שבועיים)
צב, אתה צודק לחלוטין וגם לגבי ריצ'ר.
צב השעה (לפני שבועיים)
ספרים שהשם של המחבר שלהם כתוב באותיות גדולות פי 5 משם הספר - בדרך כלל זה סימן מבשר רעות (ואני כותב "בדרך כלל" מתוך כבוד ללי צ'יילד שלך...)
אפרתי (לפני שבועיים)
גלית, את מיירון אני מאוד אוהבת! אבל כל החבורה המוגזמת הזאת...
גלית (לפני שבועיים)
לפחות הוא לא גונב כמו בלדאצ'י החוצפן.

אני דווקא מחבבת את מיירון , הוא די מצחיק אותי .
בעניין הקרקס הביזארי את צודקת אבל לפחות מיירון הוא לא אלכוהוליסט עם הרס עצמי כמו רוב החוקרים המוכרים. הספרים לא עגמומיים ומושלגים וקרים וגם זה יתרון....
אפרתי (לפני שבועיים)
חסכת כסף.
רויטל ק. (לפני שבועיים)
אני איבדתי את הסבלנות אליו לגמרי אפילו לא מנסה.
ולגבי הנ.ב. שלך - לגמרי סיכון שלא הייתי לוקחת...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ