ביקורת ספרותית על ספר לבן - ספריה לעם #262 מאת פאוול קוהוט

---

לפני כמה שנים סבלתי מהגב שהייתי יושב כל היום באוטו. ניסתי כל הכסאות שיש חרוזים דוקטור גב הכל שום דבר לא עזר. אישתי יום אחד באה אומרת לי רשמתי אותך בפלדנקרייז. הלכתי. על השיעור הראשון זה היה כמו שמישהו שם אותי פעם ראשונה בסמיטריילר אמר לי תנהג. באה המורה אמרה לנו תשלבו את האצבעות שלכם. איך שעשינו את זה אמרה עכשיו תהפכו יעני מי שזרת ימין אצלו למטה שיעשה ככה שזרת של שמאל תהיה למטה והפוך. איך שעשיתי את זה אני מרגיש כאילו לא שלי הידיים שלי. אחרי זה אמרה לנו אותו דבר עם לשלב ידיים. אני לקח לי איזה יותר מכמה דקות עד שהצלחתי שפתאום אני חושב איך לעשות את זה ומה אני יעשה עם הכף יד ישים אותה למעלה או למטה לא יודע איך להתחיל אפילו.
איך שפתחתי את הספר נזכרתי בזה למה
שהם עשו פה אותו דבר עם השורות כמו שאני עושה לכם עכשיו יעני באמצע המשפט יורדים שורה עושים כאילו פסקה חדשה אפילו שממשיך. אני רגיל שיש פסקה אני לוקח הפסקה אפילו בלי לחשוב על זה. לבד זה בא. במקום שאתה קורא איך שאתה רגיל פתאום אתה רואה שעצרת סתם וגם שבא לך
לעצור אתה מתחיל לעשות תכנונים מתי תפסיק שאי אפשר לעזוב רגע באמצע משפט. אני חושב בגלל
זה קראתי את זה אחרת.
הסיפור זה על מורה לספורט שעשה איזה מאמצים והצליח לעשות שילך על התקרה מתי שירצה בלי חבל או משהו יעני כאילו מהכוח של המחשבה. זה יעני סאטירה שישר כל המנהלים והדוקטורים והמשטרה וכולם מתחילים לראות איך הם שומרים שלא יהיה בלאגן שהוא הרס להם כל מה שהיו מספרים לתלמידים שלהם וכל מה שיודעים. אחרי כמה זמן כבר לבד ידעתי מה הולך להיות שאני יודע קצת מה הלך שמה בפראג והיה לי הרגשה שהספר זה כמו בפלדנקרייז שהפסקתי אחרי כמה חודשים שאפילו שהיה נחמד אתה יודע שזה לא ספורט בסוף באתי לאישתי אמרתי לה שאני יילך לקאנטרי יותר טוב ששמה יש גם כושר וגם אתה יכול לשחות.

» ביקורות נוספות של סימנטוב
» ביקורות נוספות על ספר לבן - ספריה לעם #262