“לפני כמה שנים סבלתי מהגב שהייתי יושב כל היום באוטו. ניסתי כל הכסאות שיש חרוזים דוקטור גב הכל שום דבר לא עזר. אישתי יום אחד באה אומרת לי רשמתי אותך בפלדנקרייז. הלכתי. על השיעור הראשון זה היה כמו שמישהו שם אותי פעם ראשונה בסמיטריילר אמר לי תנהג. באה המורה אמרה לנו תשלבו את האצבעות שלכם. איך שעשינו את זה אמרה עכשיו תהפכו יעני מי שזרת ימין אצלו למטה שיעשה ככה שזרת של שמאל תהיה למטה והפוך. איך שעשיתי את זה אני מרגיש כאילו לא שלי הידיים שלי. אחרי זה אמרה לנו אותו דבר עם לשלב ידיים. אני לקח לי איזה יותר מכמה דקות עד שהצלחתי שפתאום אני חושב איך לעשות את זה ומה אני יעשה עם הכף יד ישים אותה למעלה או למטה לא יודע איך להתחיל אפילו.
איך שפתחתי את הספר נזכרתי בזה למה
שהם עשו פה אותו דבר עם השורות כמו שאני עושה לכם עכשיו יעני באמצע המשפט יורדים שורה עושים כאילו פסקה חדשה אפילו שממשיך. אני רגיל שיש פסקה אני לוקח הפסקה אפילו בלי לחשוב על זה. לבד זה בא. במקום שאתה קורא איך שאתה רגיל פתאום אתה רואה שעצרת סתם וגם שבא לך
לעצור אתה מתחיל לעשות תכנונים מתי תפסיק שאי אפשר לעזוב רגע באמצע משפט. אני חושב בגלל
זה קראתי את זה אחרת.
הסיפור זה על מורה לספורט שעשה איזה מאמצים והצליח לעשות שילך על התקרה מתי שירצה בלי חבל או משהו יעני כאילו מהכוח של המחשבה. זה יעני סאטירה שישר כל המנהלים והדוקטורים והמשטרה וכולם מתחילים לראות איך הם שומרים שלא יהיה בלאגן שהוא הרס להם כל מה שהיו מספרים לתלמידים שלהם וכל מה שיודעים. אחרי כמה זמן כבר לבד ידעתי מה הולך להיות שאני יודע קצת מה הלך שמה בפראג והיה לי הרגשה שהספר זה כמו בפלדנקרייז שהפסקתי אחרי כמה חודשים שאפילו שהיה נחמד אתה יודע שזה לא ספורט בסוף באתי לאישתי אמרתי לה שאני יילך לקאנטרי יותר טוב ששמה יש גם כושר וגם אתה יכול לשחות.”

“אדם יוראצ׳ק, מורה צ׳כי מהעיר ק׳ במחצית השניה של המאה ה-20, מקדיש 3 חודשים תמימים לאימון כוח הרצון לכדי כך שיוכל להתגבר על כוח המשיכה ויצליח להלך על התקרה. הוא משקיע רבות באתגר שלקח על עצמו, מפנה מקום במוחו ע״י שכיחה מכוונת של אינפורמציה רבה (כולל שפות), לומד את רזי המדיטציה, ואף נפרד זמנית מאהובת לבו, אותה הכיר מאז היתה בת 3. אדם הוא בנם היחיד של אישה קשת יום ושל עובד רכבת שמצא את מותו בתאונת עבודה, טיפוס מופנם ומעט מוזר, וכשהוא מצליח להתהפך ולעמוד על התקרה, הוא טוען שחוק כוח המשיכה שניסח א׳ ניוטון איננו רלוונטי עוד ואין ללמדו בשיעורי הפיסיקה, שכן הופר פעם אחת וזה מספיק. לאחר שהוא מדגים למורים ולמנהל בית הספר את הכשרון החדש שלו להלך על התקרה בשיווי משקל מוחלט, מתעוררת בעיר ק׳ מהומה, שתחילתה ברמת הרשויות העירוניות, והמשכה גם בפן המשפטי החברתי. אדם מוצא את עצמו נאשם בעבירה ומורחק מהחברה, (ספוילר) נודע לו שהבחורה שהוא אוהב בגדה בו עם גבר אחר והיא עוזבת אותו למענו (סוף הספוילר), והסיפור על קורותיו ממשיך בסגנון סאטירי (ומאוד קפקאי) עשיר בהומור, בשנינויות ובתיאורים קפדניים מאוד של מידות / מונחים רפואיים / כמויות / מחירים וכן הלאה, כיאה למסמך תיעודי מדוקדק ואמין. קוהוט בעצם כותב רומן שהנו כביכול אסופת שחזורים ועדויות. רוב פרקי הספר הם כביכול העתקים של עדויות (בע״פ או בכתב), מכתבים, סיכומי פגישות ודיונים משפטיים, חוות דעת משפטיות ופסיכיאטריות, פרוטוקולים של ועדות וכן הלאה. מיעוט הפרקים בספר נכתבים בלשון המחבר, כאשר הוא מתייחס אליהם כאל ״שחזורים״ הנכתבים על-פי מסמכים בני התקופה המדוברת. הוא לא מציין תאריכים אבל נמנע מלנקוב בשנה, אני מניחה שמדובר בשנות ה60 או ה70 כי הוא כן מציין מאורעות היסטוריים כמו הנאציזם או נחיתתו של האדם על הירח. ספר אדיר, גאוני ממש. קוהוט מציג את החברה כנלעגת, כמגוחכת, כאטומה, ועושה הכל בייחודיות סאטירית מאלפת. הוא מצחיק נורא, הוא מחדד את החשיבה והנפש. אדם יוראצ׳ק נולד ב-24 בדצמבר, כמה מפתיע, כריסטמס.. ישו הלך על המים, אדם הולך על התקרה. קוהוט כנראה לא מחבב נשים במיוחד שכן לפחות את הדמויות הנשיות המעטות בספרו הוא מציג כמטופשות, או ציניות, או בוגדניות, או מניפולטיביות, או קלות דעת, או גם וגם.. הוא עושה שמות בתחום הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה של אותם זמנים, וכן בתחום החוק והמשפט. הוא מעלה על הכתב כמה מהתכונות הירודות ביותר של האנושות ושל בני אדם. וזה מטריף חושים. לא לפספס.”