ביקורת ספרותית על ראשית מאת ברנרד בקט
ספר לא משהו

---

פילוסופיה. פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה. וקצת מד"ב.


אי-שם בעתיד, במאה ה-25 לכל הפחות. זאת תקופה פוסט-אפוקליפטית, וכיאה לרוב הסיפורים הפוסט-אפוקליפטיים יש לה היסטוריה עקובה מדם והווה טכנולוגי מרשים. מבלי לפרט יותר מדי, פרטים היסטוריים יחד עם פילוסופיה מתערבבים להם. עכשיו מדינות ישנות כמו "ארצות-הברית" לא קיימות יותר, אפילו לא קיימות מדינות. קיימת רק רפובליקה. הציוויליזציה הקיימת היחידה היא הרפובליקה של האי, והיא סגורה ומסוגרת מכל הכיוונים. ברפובליקה הזאת חיה אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס (או "אנכס"), בחורה צעירה וחובבת היסטוריה. אז אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס מתעניינת בהיסטוריה באופן כללי ומוצאת עניין מיוחד בחלק ספציפי בהיסטוריה של הרפובליקה – קורות חייו של אדם פורד. אז מי זה אדם פורד? בגדול הוא גיבור בעיניי רוב הרפובליקה, והוא חי ומת בה הרבה שנים לפני התקופה הנוכחית בסיפור. מה שהוא עשה התפרסם ברבים, התנהל כנגדו משפט מתוקשר וסיפור חייו נרשם בדפי ההיסטוריה וסופר לדורות הבאים. כל ילד ברפובליקה יודע לדקלם חלקים עליו. אבל כמו שכבר ציינתי, אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס מוצאת בו עניין מיוחד ולכן היא מחליטה להיבחן על קורות חייו. למה להיבחן? כדי להתקבל לאקדמיה. האקדמיה של הרפובליקה היא מוסד שהפרטים הידועים עליו הם בערך כלום. הוא מוסד חשוב מאוד, מכובד מאוד, אופפות אותו שמועות והוא מאוד קריטי לחברה שלהם. זה מה שידוע לנו. כדי להתקבל לאקדמיה צריך לעבור מבחן בן ארבע שעות, שהשמועות אומרות שהוא קשה ומכשיל. בכל מקרה, אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס ניגשת.
כל הסיפור בנוי על הבחינה הזאת. הספר מחולק לשבע חלקים: ארבע שעות ושלוש הפסקות. במשך השעות אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס עומדת מול הבוחנים ומנהלת איתם דיאלוג. הדיאלוגים האלה לרוב בנויים כמו מחזה ומנוהלים בצורה של שאלות ותשובות. מנהלי הדיאלוגים העיקריים הם אַנַכְּסִימַנְדְרוֹס והבוחנים או אדם פורד ודמויות אחרות.


זה ספר מעניין. אם זה ספר טוב? תלוי מי אתה. אני, כבת תמותה מפשוטי העם, פילוסופיה זה לא בשבילי. אני באתי בשביל העלילה. איפה העלילה? אז מבחינה עלילתית זה ספר מפתה: הוא מציב את הסיפור בנקודה מעניינת ויש לו היסטוריה מעניינת. לרעתו אני אציין שהמקוריות פה היא לא בשמיים. בכל מקרה, הספר עושה עבודה טובה בסיפור סיפורים מעניינים, ולפעמים הוא גם זורק לך עצם של מסתורין כדי שתקרא את הפרק הבא, רק חבל שלפעמים המסתורין הופך לבלבול עד סוף הספר. אז אם זאת לא העלילה, מה כן? כתבתי פילוסופיה בתחילת הביקורת. שאלות פילוסופיות על החיים ומהותם ראיתי כבר בכל ספר אפשרי, כל אחד והתובנות שלו. רק שהביצוע הזה לוקח את זה בשיא הכוח, והביצוע? לא טוב. הספר הזה נע על הסקאלה שבין דיאלוגים מעניינים לבין פיתולים פילוסופיים בלתי-נגמרים ובלתי-מובנים. אני לא יכולה להגיד "אהבתי את הספר". אני גם לא יכולה להגיד "זה ספר משעמם". חובבי פילוסופיה - זה בשבילכם. כל השאר? רק אם אין לכם שום דבר אחר.

» ביקורות נוספות של Phi
» ביקורות נוספות על ראשית