הביקורת נכתבה ביום שלישי, 13 במאי, 2014
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
ע"י זה שאין לנקוב בשמו
לפעמים יש את הספרים האלו. הספרים האלו שכשאתה קורא אותם, אתה נעשה פתאום נטול כל רגש. לא שמחה, לא עצב, לא כעס, לא אכזבה, לא הפתעה.
שום כלום. מדבר. שממה.
כמו זה למשל:
הכל ריק. אין כלום. שום כלום. סתם ספר. פשוט ספר הכולל רק: כריכה יפה יחסית, תקציר מבולגן יחסית, דפים, דיו, סיפור פסיכי שמתנהל כמו מחזה.
לא לפה ולא לשם.
הספר הזה כאילו עשה לי מן חור בלב כמו שמנתח בבית חולים עושה, מוציא ממנו את כל הרגשות (גם הטובים וגם הפחות טובים) לבחוץ וזורק אותם לפח אשפה. כל הרגשות עפים החוצה כמו בכריכה הקדמית. כמו שכל הציפורים יוצאות מפיה של הדמות שבתמונה.
בדיוק אותו הדבר. כאילו הסופר כבר יודע מראש מה תהיה ההרגשה שלי.
הרגשה של ריקנות. עשה לי חשק לקרוא ספר אחר עכשיו. מיד עכשיו. ולא משנה איזה: מצדי ספר גרוע ומטופש. רק לא אחד כזה, שומם.
*אבל עדיין, כל הכבוד לברנרד בקט, הסופר הראשון אי פעם שהצליח לגרום לי להרגיש הממ... לא להרגיש.
23 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אורית זיתן
(לפני 11 חודשים)
(ראיתי שגלית המליצה על הספר הזה בשרשור על ספר אחר ואז נתקלתי בביקורת שלך)
|
|
|
אורית זיתן
(לפני 11 חודשים)
אז עכשיו אחרי שעברו 10 שנים מאז כתבת את הביקורת המיוחדת הזו,
האם באמת הפכת לקופירייטר כמו שניבאו לך? מסקרן אותי לדעת :)
|
|
|
קצר ולעניין
(לפני 3 שנים)
אני בעד הגימיקים :-)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
האמת היא שהבנתי את התשובה קצת אחרי ששאלתי את השאלה.
כן, לא זכרתי שזה הספר. |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
הנה לך משימה
עד סוף החופש - לחפש את התשובה לשאלה איך גיליתי אותה.
כשתהיה ליד המחשב עם מסך גדול, תיכנס לכאן: http://simania.co.il/showReview.php?reviewId=96749 ותראה איזה טוויסט חיפשת, את מי שאלת ובאיזה ספר מדובר. אחרי שתגלה את התשובה, תחזור לקרוא את ההודעה שלי כאן ואולי זה אפילו ישעשע אותך...או שלא. זהו, אין יותר רמזים. משימת רשות. בהצלחה. נ.ב. בעניין המי נגד מי - תקרא את התגובה של נעמה כאן למטה. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
פואנטה - אף פעם לא היית נגדי ואני אף פעם גם לא הייתי נגדך.
את פשוט לא ממש לייקיסטית, ולכן הופתעתי מהלייק. מבטיח לא לספור, ותודה גם על המחמאה על הביקורת הספציפית הזאת. איך גילית אותה? היא כל כך ישנה... |
|
|
פואנטה℗
(לפני 9 שנים ו-1 חודשים)
או-לה-לה...
תראה מה גיליתי! הטוויסט שאתה מחפש הלך לאיבוד בתוך שמי התכלת הריקים. נראה לי שאתה עדיין חייב לסימניה איזה 7 מיליון פיקסלים... סחתיין על הפסטיבל, ובהקשר הזה - שני דברים: -אל תספור לי לייקים -אף פעם לא הייתי נגדך, גם בתקופת המחאה נגד פייסבוק |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
:)
|
|
|
לי יניני
(לפני 11 שנים ו-1 חודשים)
ביקורת השתיקה.... תודה .... אחלה רעיון! אתה תהיה פעם קופירייטר!
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
תודה רבה, אהובה ^^
|
|
|
אהובה
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
יופי של ביקורת
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
רץ- תודה רבה לך. זה מה שניסיתי לעשות וכנראה שזה הצליח- בזכות המחמאה המאוד מחמיאה שלך :)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
נעמה- תודה רבה ומקווה לא לאכזב
|
|
|
רץ
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
הצלחתי להרגיש ריקנות - חשבתי לרגע שאני רואה מייצג אמנות עכשווית
|
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
נכון אני באמת לא נגדך. זו דעתי האישית על הסקירה הספציפית הזו ואני אקרא גם את הבאות
המשך פסטיבל מהנה:)
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
נעמה 37- זה בסדר לא לאהוב הכל. למען האמת, יש בי איזה חלק שאפילו מבין אותך. זה באמת ביקורת קצרה כל כך ויותר גימיקית אך היא בסך הכל ביקורת מיוחדת שמתארת בצורה חדה, טובה ומדויקת להפליא את הרגשות שלי לאחר הקריאה.
ושוב, זה בסדר שלא ממש התחברת. בנוסף גם שמתי לב שעשית לייק על ביקורות קודמות שלי אז כנראה שאת לא נגדי למרות הכל. ואם ככה זה בסדר גמור. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
עולם- תודה רבה גם לך. תודה רבה רבה אפילו (:
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
שונרא החתול- לרגע קטן אחד, חששתי שלא אכיר את השיר שנתת לו קישור ואז איחשב כילד לא אינטיליגנטי אבל אז כשנכנסתי לקישור... ווהו! שיר מקסים, נהדר. היתה תקופה שבה לא יכולתי להפסיק לשיר את זה.
ותודה רבה על פסטיבל המחמאות על הגימיקים :) |
|
|
עולם
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
זשל"ב - גימיק יצירתי שמעביר את המסר מצויין.
אם אני הייתי קורא ספר כזה, הוא היה מעורר בי כעס על ביזבוז הזמן שנגרם לי. אבל לא ברור אם הייתי צריך לכעוס על מרוקן-הרגשות בקט, או על עצמי שבחרתי בספר. בעצם, עדיף לכעוס עליו.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
משקמת את הריסות פסטיבל המחמאות
וחוזרת ואומרת שהגימיקים שלך הם חלק מסוד הקסם שלך ואל תהסס להשתמש בהם.
והגימיק הזה מעולה! |
|
|
נעמה 38
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
סליחה שאני הורסת לך את פסטיבל המחמאות. אני אולד סקול , החלק הכתוב. אכן ראוי להערכה
החלק של הגימיק נטול המילים מרגיש לי כמו אפקט המלך עירום , גימיק שההגזמת במינונים שלו .
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
הרשו לך להיכנס לכיתה.
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
זה שאין לנקוב בו - אחלה, כבוד.
שונרא -= מה עשו פה, לפני שהגיעה המורה ?
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
זשל"ב, ילד רע!
הישמר לך, פן יחשבו שגב' רובינסון ובנג'מין ברדוק הגיעו לסימניה. ואם אתה לא יודע מיהם, אתה לא צריך לדעת. אבל תקשיב לשיר הזה http://www.youtube.com/watch?v=4IjawyE9YII ואחר כך תקשיב גם לשירים האחרים שלהם. ילד אינטליגנטי כמוך לא יכול להרשות לעצמו שלא להכירם. ובכל זאת יש לי מה לומר לך: אתה שונה, ייחודי ומרתק. כל ביקורת שאתה כותב מפתיעה מחדש. יש לך גימיקים זשל"ביים מדהימים (מאוד אהבתי את הנוכחי) אבל הם כאין וכאפס לעומת השפה, הדימויים, היצירתיות. תקרא תקרא תקרא ותכתוב תכתוב תכתוב! |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
*פורח בדמעות של אושר ומזמין אותך איתי לירח דבש (ולא אכפת לי מהגיל, העיקר הבן אדם)*
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
הו זשל"ב זשל"ב,
לך אין לי מה לומר.
אבל אם יש פה, ואני יודעת שיש, מו"ל או צייד כשרונות או חיישן שמתביית על כוכבים, להם יש לי בהחלט מה לומר: תכניסו את הילד המוכשר והייחודי הזה לחממה. אל תגעו בו, אל תשנו דבר. רק תנו לו לפרוח. |
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
רילי?<
תודה רבה!!! |
|
|
no fear
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
וואו. הכי טובה שלך.
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
שין שין- זו לא ממש קטילה. אבל תודה רבה רבה (:
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
ג'ן- יש מצב
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
אוקי- תודה רבה וזה מה שניסיתי לעשות מלכתחילה :)
|
|
|
שין שין
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
איזו קטילה.
|
|
|
ג'ן
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
וואו. הספרים הכי טובים הם אלה שמשאירים אותך עם ריקנות אחריהם... ומצד שני הספרים הגרועים הם אלה שלא מעבירים לך רגשות. הקטע הוא שכשמסיימים לקרוא ספר כזה אין ריקנות בפנים.. יש פשוט המון קולות שצועקים בתערובת של התרעמות נואשת. מעולם לא קראתי ספר שמשדר ריקנות גם בזמן הקריאה וגם בסיום :O
|
|
|
(לפני 11 שנים ו-5 חודשים)
יופי של ביקורת ניסחת ושתקת כאן לכלום הזה..
|
23 הקוראים שאהבו את הביקורת
