לפעמים יש את הספרים האלו. הספרים האלו שכשאתה קורא אותם, אתה נעשה פתאום נטול כל רגש. לא שמחה, לא עצב, לא כעס, לא אכזבה, לא הפתעה.
שום כלום. מדבר. שממה.
כמו זה למשל:










































































הכל ריק. אין כלום. שום כלום. סתם ספר. פשוט ספר הכולל רק: כריכה יפה יחסית, תקציר מבולג

#
מגיפה השמידה בעבר הרחוק את רוב המין האנושי. מעט הניצולים עברו לחיות באי ששמו, אפלטון, מרמז על הדרך בה החליטו לחיות בו, והסתגרו באופן יסודי מהעולם. לפי משנתו של אפלטון (האיש, לא האי) האנשים חולקו ל-4 מעמדות, שהבכירות ניתנה לפילוסופים, מנהלי המדינה. תינוקות גודלו בבתי ילדים, ללא קשר עם הוריהם הביולוגיים. (יש עוד כאלה שבחרו בפיתרון הזה, ללא קשר לפילוסופיה עתיקה) מבחנים שנעשו לילדים האלה קבעו לאי

פילוסופיה. פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה, פילוסופיה. וקצת מד"ב.


אי-שם בעתיד, במאה ה-25 לכל הפחות. זאת תקופה פוסט-אפוקליפטית, וכיאה לרוב הסיפורים הפוסט-אפוקליפטיים יש לה היסטוריה עקובה מדם והווה טכנולוגי מרשים. מבלי לפרט יותר מדי, פרטים היסטוריים יחד עם פילוסופיה מתערבבים להם. עכשיו מדינות ישנות כמו "ארצות-הברית" לא קיימות יותר, אפילו לא קיימות מדינות. קיימת רק רפובליק