ביקורת ספרותית על הספר המשוגע - ספריה לעם #163 מאת חיים גורי
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 31 בינואר, 2018
ע"י עמיחי


החלטתי לקרוא את הספר הזה ביום שגורי נפטר, והיום אני משלים את "החוב".
הספר הזה, "המשוגע", באמת אינו ספר רגיל. גורי כותב כמו צייר-אמן של פרטים עם כישרון של משורר. זכרונותיו של גורי מילדותו, נערותו ומימי הפלמ"ח טרום המדינה מתוארים מבעד למסך עבה של תחושות, רגשות ותובנות מעובדות. עם זאת, גורי שואף לתאר את הדברים במלואם - כל קול, כל מבט, כל ריס וציפורן.
התוצאה אינה קלה לקריאה. אין עלילה, ומה שיש אינו לינארי אלא פרגמנטרי. גורי קופץ מפה לשם, ומשם למקום אחר, ואז חוזר, והקורא המותש מעט - איתו.

גורי כותב על חמדור - חיים בן דור, חברו הטוב, שנהרג בפעולת פיצוץ גשר, ועל ברניקי - נועה אשכול (הבת של לוי), שעניינה הרבה בחורי חמד פלמ"חניקים בימים ההם, ופה ושם מזכיר דמויות מוכרות יותר, כגון "הזקן" - יצחק שדה, וגם את דני שמרק, אידיאולוג מארגן הפגנת הענק בחיפה נגד "הספר הלבן השלישי", ואני מנחש שהוא אינו אלא בני מרשק (חילוף אותיות פשוט).

האטמוספירה שגורי מתאר היא ישראלית-ציונית-חילונית ששורשיה בחול ובנוף הארצישראלי. יש בזה הרבה יופי ותום שמרשימים ומעוררים געגוע גם היום, אבל גם יוצרים רושם של רזון רוחני-אידיאולוגי שמרוכז בהדיפת הבריטים והערבים, ומעט מאד מאד מעבר לכך.

כאמור, זה לא ספר קל לקריאה, אבל הוא מתגמל וכדאי לקרוא אותו. בשביל עצמנו.
קורא אחד אהב את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
אנקה (לפני 5 חודשים)
עמיחי, אתה תמיד יכול להוסיף עוד כמה מילים כאן על ההתרשמות שלך מהספר הנ"ל לזכר המשורר האהוב ז"ל.
לפורומים מתרגלים כל כך מהר שאפילו לא תזכור מתי התקשית להתנהל בהם.
עמיחי (לפני 5 חודשים)
אנקה, את צודקת. טעות במיקום. אני עוד עושה כאן טעויות של מתחילים, ובפורומים אני לגמרי אאוטסיידר.
אנקה (לפני 5 חודשים)
רגע, את הספר קראת ? ואם כן, מן הראוי היה לכתוב כמה מילים עליו.
אחרת זאת הודעה שמתאימה לפורומים ולא בתור סקירה על ספר.



1 הקוראים שאהבו את הביקורת




©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ