ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום רביעי, 31 בינואר, 2018
ע"י עמיחי
ע"י עמיחי
החלטתי לקרוא את הספר הזה ביום שגורי נפטר, והיום אני משלים את "החוב".
הספר הזה, "המשוגע", באמת אינו ספר רגיל. גורי כותב כמו צייר-אמן של פרטים עם כישרון של משורר. זכרונותיו של גורי משנות ילדותו, נערותו ומימי הפלמ"ח טרום המדינה מתוארים מבעד למסך עבה של תחושות, רגשות ותובנות מעובדות. עם זאת, גורי שואף לתאר את הדברים במלואם - כל קול, כל מבט, כל ריס וציפורן.
התוצאה אינה קלה לקריאה. אין עלילה, ומה שיש אינו לינארי אלא פרגמנטרי. גורי קופץ מפה לשם, ומשם למקום אחר, ואז חוזר, והקורא המותש מעט - איתו.
גורי כותב על חמדור - חיים בן דור, חברו הטוב, שנהרג בפעולת פיצוץ גשר, ועל ברניקי - נועה אשכול (הבת של לוי), שמשכה את תשומת לבם של הרבה בחורי חמד פלמ"חניקים בימים ההם, ופה ושם הוא מזכיר גם דמויות מוכרות יותר, כגון "הזקן" - יצחק שדה, וגם את דני שמרק, אידיאולוג מארגן הפגנת הענק בחיפה נגד "הספר הלבן השלישי", שאני מנחש שהוא אינו אלא בני מרשק (חילוף אותיות פשוט).
האטמוספירה שגורי מתאר היא ישראלית-ציונית-חילונית ששורשיה בחול ובנוף הארצישראליים. יש בזה הרבה יופי ותום שאני מוצא אותם מרשימים ומעוררים געגוע גם היום, אבל דא עקא שבד בבד נוצר רושם של רזון רוחני-אידיאולוגי, מוקד החיים הוא עצם ההיות בארץ ישראל שדורש מאמץ מרוכז להדוף מכאן את הבריטים ואת הערבים, ומעט מאד מעבר לכך.
כאמור, זה לא ספר קל לקריאה, אבל הוא מתגמל וכדאי לקרוא אותו. בשביל עצמנו.
2 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
אנקה
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
עמיחי, אתה תמיד יכול להוסיף עוד כמה מילים כאן על ההתרשמות שלך מהספר
הנ"ל לזכר המשורר האהוב ז"ל.
לפורומים מתרגלים כל כך מהר שאפילו לא תזכור מתי התקשית להתנהל בהם. |
|
|
עמיחי
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
אנקה, את צודקת. טעות במיקום. אני עוד עושה כאן טעויות של מתחילים, ובפורומים אני לגמרי אאוטסיידר.
|
|
|
אנקה
(לפני 7 שנים ו-8 חודשים)
רגע, את הספר קראת ?
ואם כן, מן הראוי היה לכתוב כמה מילים עליו.
אחרת זאת הודעה שמתאימה לפורומים ולא בתור סקירה על ספר. |
2 הקוראים שאהבו את הביקורת
