הייתי שמח לקרוא ביקורת מלאה שלך לספר הזה :) לא יודע, אני דיי סבלתי מזה. אבל כפי שהגבת לי בביקורת על "דיוקן האמן כאיש צעיר", הטעם הספרותי שלי שונה, אני מחפש דברים אחרים בספר.

אני ממליץ זה ממואר. ספר זכרונות שכתב משורר על חייו.
מה שתפסת כגיבוב סיפורים בדויים למחצה שנשזרים לתוך טקסטים הזויים, ספר שיריים, ספיק מגוכחים, זו הדרך של הסופר לעצב את מה שראה ולתת עדות ספרותית להיסטוריה, להציב לה זיכרון.
הסיפורים לא חוזרים על עצמם, לפי דעתי, הוא פשוט מנסה לחזור ולאפיין אישיות שהיתה חשובה לו. הוא ניסה להציב זכרון לחיים-בן-דור שנהרג בשנים האלה.
חיים בן דור ויחיעם ויץ כתבו שינהם יומנים שהתפרסמו לאחר מותם והפכו להיות עדות לדור. אפשר להבחין כיצד חיים גורי מנסה לעכל את היומון של חיים בספר הזה, בתנאי שקוראים את היומן לפני הספר. מצד אחד מאצ'ו של מתאגרף ומאידך בחור שמקדיש את עצמו לקולנוע ומנסה להסתיר את היותו חסר ניסיון עם נשים. זאת רק דוגמא אחת למה שאתה יכול לתפוס כסיפור שחוזר על עצמו אבל הוא בעצם תחבולות שונות של אפיון דמות ופרשנות של היסטוריה כתובה (היומן) ובלתי כתובה (ההיכרות האינטימית של חיים גורי עם חברו).