לא תכננתי להיות אפיקורוס, אפילו לא נולדתי כזה אבל נסיבות החיים גרמו לי לאבד את האמונה הדתית ולהישאר מאמין חילוני. היו מספר נקודות החלטה שהן הייתי קרוב לחזור לאמונה אבל לרוב הם נבעו מרגש חולף ולא מתוך הכרה; כשגרתי בשכונת נחלאות, ירושלים הייתי משוטט בערבי ששי בין הרחובות, מביט מבעד החלונות לתוך היכלי בתי הכנסת המשפחתיים, מריח רוחניות. להבות נרות השבת היו מרצדות כמו רקדניות בטן וזוגות בלבן היו נחפזים ונכנסים בין הבתים השונים לארוחת יום ששי.
הפעם השנייה בה הייתי קרוב, הייתה בתקופה בה שכלתי בהפתעה ומידי בוקר הייתי מקפיד לקום עם צאת החמה, מתעטף בטלית במערומי ומתפלל; באותן דקות חפוזות הייתה הטלית משמשת לי כמשען ומקור חום רוחני, לא משנה כמה קר היה באותם בקרים חורפיים ובה הייתי מוצא נחמה לאבדני וגם הרגשתי קרוב.. אבל נשארתי כופר וחוטא, לאט ולהקפדה חצבתי לי כס של כבוד במגמה הרותחת של שאול החוטאים בכרוניקה של עונש ידוע מראש. כשקראתי לראשונה, בגיל אסור, את 'אפיקורוס בעל כורחו' נחשפתי לעולמות הזרים לי של היישוב הישן במאה שערים; הרגשתי כמו ילד קטן שגונב בסתר ממתק אסור מחנות ממתקים - האם כך הרגיש עקיבא, או קיבא כפי שמכונה ע"י מכריו, גיבור הסיפור שטעם לראשונה בטעם החטא..? כשטיילתי, שנים מאוחר יותר, ברחובות מאה שערים, ניסיתי לחוש את טעם השייכות שחשתי בעת קריאת הספר. אמנם ידעתי כבר לזהות את סוגי המלבושים השונים, הקפטן, שטריימל והז'ובה אבל כשלתי לשייך אותם למשפחות או לחצרות השונות. הייתי עוצם את העיניים בעת חולפי ליד המאפיות הכשרות ומנסה לחוש את טעם העוגות בבלוטות הטעם, לעיתים לא הייתי מצליח להתאפק והייתי נכנס, נדחק בין משפחות הקונים שהביטו בזרותי בתימהון, כאילו שידעו לנחש שאני חוטא.
קיבא הוא אברך ירא שמים מיוחס, עילוי בתורה ובמנהגים שבין אדם לחברו ומיועד לגדולות, אבל השתלשלות אירועים משנה את חייו ואת גורלו, חושפת אותו בהתנסויות מיניות לפי האפיקורסיות ובעקבותיה לפתח הכיליון.
ההתלבטויות שלו, כפי שהסופר מרחיב ומתפלסף הינן התלבטויות של קיום האנושות במרחב הקוסמי העצום של החלל ובתוך מרחב כזה, האם יש זכות קיום לאלוהות או שמה היא המצאה של האנושות על מנת להצדיק את קיומה ומשמשת לה כמשען פסיכולוגי.
האם האדם הפשוט שמאמין בקיום האלוהים בכל מעודו, האם יבלע בבת אחת בבור של עונש ברגע שיחטא או בעצם המחשבה על החטא הקרב ובא הוא מחולל לעצמו נזק גופני שיסודותיו הינם נפשיים ותו לא.
מה לגבי ההתנסויות המיניות אליהן הוא נחשף? כיצד מנע מעצמו את ההנאה הכרוכה בעינוגים גופניים בשם מילוי המצוות כי זה הדבר שחינכו אותו במסגרת הדתית האדוקה.
ניסיתי נואשות לכתוב דברים אחרים בהקשר הספר הזה אבל ככל שניסיתי, לא הצלחתי ותמיד חזרתי למסה הנוכחית כפי שעקיבא ניסה נואשות להילחם בתהליך האפיקורסיות אבל נכשל. ספר טוב.

















