ביקורת ספרותית על סיפורים מן "האייל הלבן" מאת ארתור צ'רלס קלארק
ספר מעולה

---

באופן כללי אני מכחיש את הביקורת הנ"ל. אם היא קיימת זה מעיד במידה גבוהה של סבירות שאני כתבתי אותה, וזה מעיד על כך שאני עסוק בלכתוב ביקורת ספרים במקום לעשות דברים חשובים ודחופים אחרים. אבל היי, שבוע שעבר נזכרתי שהרבה זמן לא קראתי את "סיפורים מן האייל הלבן" ושאני כבר כמעט לא זוכר ממנו כלום, אז החלטתי למצוא זמן שהוא לא מן היום ולא מן הלילה ולקרוא את הספר שוב. זה היה שווה את זה.
ועכשיו במעבר חד ולא צפוי - לביקורת עצמה:
"עדיין לא הוקמה החומה המכריזה: "ברוך בואך, זר!""
- דז'נייב האב, מתוך הספר "המסע הפנטסטי 2: היעד המוח" מאת אייזיק אסימוב
הפאב "האייל הלבן" הוא פאב עתיק שמתחבא בסמטה נסתרת בלונדון. מדי יום רביעי, מתאספים בפאב אוסף טיפוסים מוזרים - סופרים, עיתונאים, מוציאים לאור, מדענים וגם סתם עוברי אורח אקראיים. זה יום החג שלהם, חג שאסור לחלל ונראה תמוה ומוזר בעיני זרים לא קרואים מבחוץ. החברה התוססת בפאב לא מעודדת זרים להכנס, ללא שום צורך בחומה חיצונית. עובדה זו ובנוסף היכולת של אנשים להישאר אנונימיים למשל חודשים שלמים במפגשים אלה, מאפשרת למספר לגלות בהפתעה דמות חדשה - הארי פרוויס.
הארי הוא מדען שמומחה בביופיסיקה ( בספק ), מוכשר מאוד ( לפי סיפוריו ), בעל עבר מדהים ומפוצץ - תרתי משמע ( ושוב, לפי סיפוריו, והוא מאוד אוהב לדבר על דברים שאנשים אחרים לא מבינים בו בדרך כלל - מדע. הארי פרוויס שלנו יושב לו בניחותא ומספר סיפורים שרמת הסבירות שלהן נעה בין - "שניה, למה זה לא אפשרי? אולי זה נכון?", ועוד לרמת "ואז הוכחתי ש P=NP, ופרצתי למחשבי הפנטגון" מדי פעם מנסים להכשיל אותו, אך בדרכים מקוריות הארי מצליח להתגבר על כל הקשיים וממשיך בסיפור מופלא נוסף.
החיסרון העיקרי של הספר - הוא קצר. אולי זה גם יתרון, כי יכול להיות שזה היה ממצה את הרעיון בשלב מסוים. אורך הספר הוא פחות מ200 עמודים, מחולקים על פני 15 סיפורים קצרים, כאשר כל סיפור שונה מרעהו.
יש גם יתרון חשוב מאוד לספר - אם אתם קראתם את אודיסיאה בחלל 2001 וחזרתם עם טראומה קשה ושבועה שלעולם לא תקחו סמים פסיכדליים קשים כדי שלא תבינו את הספר בטעות ( ואם אתם ככה, אני מבין אתכם ב100%, אז תעשו לעצמכם טובה ואל תמשיכו ל2010. אם כבר עשיתם את זה תעצרו שם, ואל תמשיכו לקרוא את הסדרה. תשכחו שקראתם את הספר, ותנסו להתרחק מספרים בסגנון כמה שיותר. מניסיון מר ועצוב. אם כבר המשכתם, כל מה שאני יכול לומר כדי לנחם אתכם - אל תדאגו, זה עובר. ) הספר הזה מיועד בשבילכם - הוא יוציא אתכם מהטראומה הקשה, ואולי אפילו יאפשר לכם לקרוא את קץ הילדות ( ספר שאני צריך לקרוא. כמו 13 ספרים נוספים שמחכים לי על המדף. זמן שהוא לא מן היום ולא מן הלילה כבר אמרתי? ).
בהקדמה לספר ארתור קלארק מספר טיפה על התקדמות המדע מאז כתיבת הספר, קטע קצר שאפשר לדלג עליו, אבל לא כדאי. זה מביא למחשבה - איזה חלק מהספר יהיה בעתיד הלא רחוק מדע? מתי הספר ייחשב כאוסף סיפורים מדעיים? ( רמז - אף פעם. יש שם כמה דברים לא הגיוניים בעליל ) אבל מי יודע? החוק השלישי של קלארק אומר "כל טכנולוגיה מתקדמת מספיק – אי אפשר להבחין בינה לבין קסם" אולי עוד נחזה בקסמים?
אז אחרי שפרקתי את דעתי על זמן, טכנולוגיה, וארתור ס. קלארק, אני אסיים - בסופו של דבר זה ספר מאוד מוצלח, עם עטיפה כושלת ( כפי שכבר אמרו לפני ), ורעיונות מעניינים. לכל מי שאוהב סיפורים קצרים, או רעיונות משוגעים - תקראו את הספר. לא משנה איך, פשוט תקראו אותו.

» ביקורות נוספות של דז'נייב האב
» ביקורות נוספות על סיפורים מן "האייל הלבן"