ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שבת, 15 באוגוסט, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
להורים שלי היה חבר שחיבבתי מאד, בניגוד ליחסי לרוב החברים האחרים שלהם. הוא היה מספר בחסד, שסיפוריו ריתקו את שומעיו, ניחן בחוש הומור מגניב ובהתנהגות לא מתאמצת. הוא היה יושב בחדר, כשתריסר שומעיו מאזינים לו ברוב קשב, צוחקים המון מסיפורים ששילב תוך כדי הסיפור המרכזי, ורק רוצים שהוא ימשיך. התיאורים של ההתנהגות החופשית שלו - שבאותם ימים של התנהגות "בסדר" מתחסדת היו יוצאי דופן כמו, נניח, אם כבוד השר בנט ייצא להפגנה למען זכויות הלהט"ב - זה היה כה שונה וכה מרענן. בקיצור ההרפתקאות הנפלאות שעבר אותו אחד היו - במבט מפוכח לאחור - איך נאמר? מעט מופרכות. והוא השתמש בפטנט שמספרים דגולים אחרים משתמשים בו - הרחיק עדותו. כלומר, סיפוריו עסקו בתחומים שלשומעיו לא היה שום מושג בהם. ההתחסדות רווחה אז, כבר אמרתי.
ארתור צ'ארלס קלארק כפי שהוא מכונה בספר הזה הוא סופר מדע בדיוני בריטי נערץ. ולפני כן הוא מדען אמיתי, שחלק ממה שכתב עליו הפך היום למדע לגיטימי וברור מאליו. גיבורו, הארי פרוויס, מספר פה מה שסבתי כינתה "מעשיות" כלומר, סיפורים מופרכים על גבול הלא אפשרי, לכאורה, בפאב לונדוני נידח ועלום, בו חבורה פחות או יותר קבועה של אנשים מתקבצת לה מדי יום רביעי לשתות משהו, לקלוע חיצים למטרה, ולהאזין להארי פארוויס המספר איזה סיפור קטן. כל הסיפורים מתובלים בהומור בריטי מה שמוסיף לעונג.
הסיפורים המשעשעים לכשעצמם הם זניחים. מה שלא זניח הוא הזמן בו נכתבו: לפי ההקדמה בין השנים 1953 - 1956. והם עוסקים בתחומי המדע השונים ובפיתוחים לא-מתקבלים-על-הדעת שלהם. אמנם הארי פארוויס עושה את מה שעשה החבר ההוא של הורי - מרצה בביטחון על מה שהקוראת הזאת לא מבינה בו כלום - מדע. אבל מה שמדהים הוא שכמעט כל נושאי הסיפור הם פיתוחים שקראתי עליהם שהם קיימים, אם כי הם פותחו הרבה אחרי שנות החמישים והשישים של המאה הקודמת.
אז מה אני אומרת? זה ספר מדע בדיוני שאפשר להסיר את "הבדיוני" משם הז'אנר שלו, להרים איזו כוסית לכבוד ארתור צ'ארלס קלארק הגאון, שחזה לפני ששים שנה איך נחיה היום.
ומלה על הכריכה - נושא שלא מעניין אותי אלא בקצוות - משהו דוחה מזה לא ראיתי מזמן, וטוב שכך. אז גברת ענת ורדימון - אני מקווה בשבילך שיצא לך לעצב כריכות יותר נאות אחרי 1998 היא השנה בה יצא הספר הזה לאור.
ולא' - אם אתה קורא את זה, שתדע שאני עדיין מעריצה אותך.
22 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, רץ!
למעשה מדובר פה במספרי סיפורים בחסד. כאלה שהצורך לספר סיפור מעניין גובר (ובצדק!) על הצורך באמירת אמת, שהרייטינג שלה - של אמירת האמת - מוגזם בהחלט. מספרי סיפורים כאלה מעשירים את עולמנו. אז מה אם הסיפור אינו ממש מדוייק מבחינת העובדות? השומעים נהנים? צוחקים? זה העיקר. |
|
|
רץ
(לפני 10 שנים)
היה לי בוס - אחד שהוא שקרן פתולוגי - יד רב בכל נושאי חיים, בעיקר בביטחון, נושאים שהשתיקה יפה להם - יכולת לטוות סיפורים לפירטי פרטים - עד כי המספר עצמו האמין לסיפוריו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
חני (דולמוש) חן חן!
את נדיבה כהרגלך. לא הוא לא יקרא. הוא רחוק מאד וגם די מבוגר. |
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, זשל"ב!
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים)
תודה רבה, שונרא!
תגובתך, כתמיד, מרוממת את רוחי. ממש לא טריוויאלי בימים אלה... |
|
|
חני
(לפני 10 שנים)
מעניין אם ל יקרא אותך מתישהו...הוא יתמוגג..סקירה יפה
|
|
|
זה שאין לנקוב בשמו
(לפני 10 שנים)
בנט שנלחם למען זכויות הלהט"ב זה לא על הגבול של הבלתי אפשרי, אלא לגמרי בלתי אפשרי. הרי חייו וחייהם של חברי מפלגתו, מתנהלים על פי מה שכתוב בתנ"ך ולא על פי מה שכתוב בשכל.
|
|
|
שונרא החתול
(לפני 10 שנים)
אם א׳ קורא את זה, הוא מעריץ אותך לא פחות. הילדה הקטנה שהקשיבה לסיפוריו גדלה להיות כותבת בחסד.
לפני שהגדלתי את תמונת הספר חשבתי שיש שם חתול. אחרי שהגדלתי גיליתי שזה לא חתול וגם הבנתי למה התכוונת. אכן עטיפה לא נאה בכלל. |
22 הקוראים שאהבו את הביקורת
