לעיתים קרובות, הנאה מספר אינה עומדת ביחס ישר לרמתו ולטיבו. כמו שאני יכולה ליהנות מפלאפל, למרות שאני יודעת שלא מדובר בהפקה קולינרית יוצאת דופן (אם נתעלם מהעובדה שהשמן ממוחזר ונסמוך רק על בלוטות הטעם והריח), כך אני יכולה ליהנות מספר בינוני למהדרין, אם הוא גורם לי הנאה באופן כלשהו.
את ספריו של ליעד שוהם אני מכירה היכרות שטחית. קראתי שניים מהם, ורק בגלל שאני אוהבת להשתכשך לפעמיים בביצה המקומית קראתי אותם עד הסוף. אתם יודעים איך זה, ארץ קטנה עם שפם. מצד אחד, כל הזיופים צועקים הצילו כשמדובר ביצירה ישראלית, ומצד שני, שמות המקומות, האנשים, המנהגים, משלנו הם, פאמיליאריים ומחממי לב. מישפוחה. ומשפחה רואים במשקפיים זייפניים, שמגדילים את המעלות ומקטינים את המגרעות.
גם אני שייכת למיגזר. מי שייך למיגזר כלשהו? כל מי שאינו שייך למיינסטרים.
אם אתה לא גבר, חילוני, אשכנזי, משכיל וצבר אתה מיגזרי.
אפילו אם את אישה חילונית, אשכנזיה, משכילה וצברית, גם אז את קצת מיגזרית. לא באופן בולט ובוטה, אבל ספרי את זה לתקרת הזכוכית, שבה את חובטת את פדחתך. כבר אמרו חכמינו: דבר ללמפה. תקרת הזכוכית היא תחליף מודרני ללמפה.
יש הרבה מגזרים בישראל. חרדים, מתנחלים, דתיים לאומיים, אתיופים, מזרחיים, רוסים, ערבים, דרוזים. וכולנו, כולנו נחשבים למגזר כשאנחנו מבקרים בחוץ לארץ. לא עושים הבדל גדול מדי בשנאת יהודים וישראלים, בין אם אתה חילוני למהדרין או חרדי למהדרין.
בספר למראית עין, ליעד שהם מתאר מיגזר שחביב עלי מאוד. התנחלות בשומרון. אני חייבת להסתייג מיד ולומר כי דיעותי הפוליטיות אינן משיקות לימין וכי גם אם לא הייתי פוחדת לגור מעבר לקו הירוק לא הייתי עוברת לשם משום סיבה. לא האוויר ולא הנוף לא הווילות ואפילו לא חיי הקהילה לא היו משפיעים עלי לשנות את דעתי.
סביר להניח שהדעות הפוליטיות כל כך היטשטשו בשנים האחרונות עד שרוב העם הזה זז למרכז והשוליים מימין ומשמאל נעשו צרים מאי פעם. כל פיגוע מחזק את עמדתם של מי ששום דבר לא יזיז אותם מעמדתם, וכל השאר נעים בעדינות אל השביל האמצעי. כל הפוליטיקאים ממשיכים לשחרר סיסמאות רק כדי לבדל את עצמם זה מזה, אחרת העם יעמוד מאחורי הפרגוד בקלפי ויתהה בשביל מה צריך כל כך הרבה אותיות.
וכך, למרות שאני חושבת שאת מצוות יישוב ארץ ישראל אפשר לקיים גם בלוד או בצפת, בכל זאת אני מקנאה בעוז הרוח גם כשאני חלוקה פוליטית.
מגזר המתנחלים סופג כמובן הרבה אש, סטריאוטיפים ודעות קדומות. אני בטוחה שיש ישראלים שמאמינים כי המתנחלים אוכלים ערבי לארוחת בוקר על תקן הבייקון בהכשר הרבנות, את הסלט שלהם הם מתבלים בשמן הזית מעצי הזית הכרותים של הערבים, וגם היין שהם מקדשים עליו הוא מכרמים שהם חמסו.
אם תציצו בכמה מחקרים עדכניים תופתעו לגלות כי המתיישבים מעבר לקו הירוק, וקרויים מתנחלים, לא יצאו ממטבעה אחת של נשק, דובון, ציציות וכיפה סרוגה. שליש מהם חרדים, והם מתיישבים לא אידיאולוגים, שגרים בעיקר בביתר עילית ובמודיעין עילית, על רקע מצוקת דיור. שליש מהמתנחלים הם חילוניים, רובם אינם אידיאולוגיים והם התיישבו מעבר לקו הירוק בגלל איכות חיים, ורק שליש הם דתיים לאומיים. וזה אמור במתיישבים בבקעת הירדן, ביהודה ושומרון ובבנימין. ההתיישבות ברמת הגולן ובמזרח ירושלים אינה קרוייה התנחלות.
הסיפור של ליעד שהם נראה לי אותנטי לגמרי, עד כמה שאני יכולה לשפוט. אני מניחה, שהיכרותי עם המגזר הדתי-לאומי-מתנחל, הכשירה אותי לגלות זיופים. ממשפחת אמי לא נשאר אף אחד אחרי השואה, וממשפחת אבי, חוץ מהאגף שלנו, כולם דתיים לאומיים.
ובכל זאת, אני זהירה בדברי, דברים שרואים משם וכו'. יכול להיות שחברי סימניה, שבאים מהמגזר יעידו כי ליעד שהם טועה ומטעה. ברשימת התודות שלו הוא מציין את אמילי עמרוסי, עיתונאית וסופרת מוכשרת, שפתחה את ביתה לפניו והדריכה אותו במשעולים הקשים של האנשים הבלתי מוכרים הללו (זו ההתנסחות שלי, לא שלו), וגם של הרב של טלמון ועוד כמה אנשים מן ההתיישבות, שיותר מאשר עשו טובה לליעד שהם, עשו טובה למגזר.
למה נהניתי? ספר המתח רדוד למדי. לא מציאה גדולה. הדמויות, שטוחות כמטרות ירי, הכתיבה, נו, שויין, כבר חוויתי ספרות גדולה יותר. אבל איך להגיד את זה, למרות ההבדלים הפוליטיים והדתיים ביני ובין המגזר המתנחל, אין מה לעשות, כשמתארים אופן התנהגות, תפילה והכנות לשבת, זה קרוב ללבי, זה מוכר ומחמם לב. ליעד שהם כתב ספר נטול רשעות, סטריאוטיפים ודעות קדומות, הוא כתב ספר על בני אדם בלי לגייס את כל הכאילו ידע, שצוברים אנשים מן התקשורת האוהדת.
בספר הוא מתאר את נוער הגבעות ואת הנזק שהם גורמים להתיישבות, את הדתל"שים, את ההתחבטות וההתלבטות בנושאים של דת ואמונה. גיבורי ספרו הם אנשים נחמדים באמת.
ובכל זאת, בלי כמה זיופים אי אפשר. נטילת ידיים לפני סעודה לא נוטלים שש פעמים, מספיקה נטילה אחת או שתיים על כל יד, אשת חיל שרים לפני הקידוש ולא אחריו, וזיוף אחד שלא שייך לדת: אחת הדמויות הוא אמריקאי שמשבץ בדבריו שפע של ביטויים, ובעיקר קללות, באנגלית, אז ליעד היקר, PIECE OF SHIT ולא PEACE OF SHIT במיוחד שאתה יודע שציבור המתנחלים לא יוותר בקלות על שום PIECE תמורת PEACE.


















