ביקורת ספרותית על ראי רחוק - המאה ה-14 הרת הפורענויות מאת ברברה טוכמן
ספר טוב דירוג של ארבעה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום חמישי, 20 ביולי, 2017
ע"י Pulp_Fiction


מה עולה לנו בראש כשאנו חושבים על ימי הביניים? אולי זה החושך הכללי של אותה תקופה מסתורית? ייתכן ואנו מדמיינים אבירים עוטי שריון נוצץ המשתתפים בטורנירים ונשבעים אמונים לעלמות חן יפהפיות... ואפשר שהאסוציאציה שלנו עם אזכורם של של זמנים אלו תביאנו לקתדרלות המעוטרות ויטראז'ים צבעוניים שאור שמש חודר מבעדם ומקנה לחלל הפנים אוירה קסומה, גותית...

פירות דמיוננו, יהיו הם אשר יהיו, מהווים הדים רחוקים של מציאות כפי שזו הייתה בימי הביניים באמת. תקופה זו מקבלת יחס שנוי במחלוקת בקרב ציבורים שונים, עם זאת לא מותירה כמעט אף אדם חושב אדיש כלפיה. היא זוכה לרומנטיזציה חסרת גבולות ומשמשת השראה ליצירות אומנות, רומנים, סרטים וסדרות, היא מזינה רגשות לאומיים של עמים שלמים לטוב ולרע. לודוויג השני, מלך בוואריה אף בנה את נוישוונשטיין שלו כהומאז' לטירת אבירים מהימים ההם, כפי שדמיין אותה.

לעיתים קרובות היא נתפסת כתקופת חושך ובורות, דת שידה בכל, שעמום ואמונות טפלות. למעשה אף המושג "ימי הביניים" התגבש רק במאה ה-19 כדי להגדיר את פרק הזמן מסוף העת העתיקה עד הרנסנס. כמובן, האנשים שחיו באותה התקופה לא ראו עצמם כבני תקופת החושך, אלא כבני אדם מודרניים.

ברברה טוכמן כתבה ספר עב- כרס זה אודות המאה ה-14, השייכת לימי הביניים המאוחרים ואפשר שהמאה הזו, באמצעות התמורות שחלו באירופה במהלכה, למעשה תרמה רבות לסיומם. אנו מועברים לתקופה שונה לגמרי והמחברת מדריכה אותנו בה תוך שהיא מפגיזה את מוחנו במידע רב מלהכיל אודות הלכי המחשבה המקובלים, אמונות, שושלות של אצילים ובני מלוכה ועוד כהנה וכהנה. העוגן של ההובלה הזו הוא אנגרן דה קוסי- בן מוצלח לשושלת מהאצולה הבכירה, העשירה והמשפיעה ביותר של צרפת.

במאה המדוברת אירעו אסונות רבים וכבירים, אשר ערערו קשות את הסדר שהתגבש עד אז. "עידן הקרח הקטן" הביא לירידה דרסטית ביבול וכתוצאה לרעב וסבל קשים מנשוא. "המוות השחור" שבא בעקבותיו קצר שליש עד מחצית מאוכלוסייתה של אירופה. מלחמת מאה השנים שהחל בה אדוארד השלישי, מלך אנגליה כשבכוונתו להשתלט על צרפת בסערה, תוך הרס, ביזה, רצח ואונס סיטונאיים, הביאו לחורבנם של אזורים פיקרדי ונורמנדי, שבצפון המדינה. אף הכנסייה שהיוותה עמוד תווך איתן של החברה באותם הזמנים חוותה משבר עצום כתוצאה ממאבקי שליטה שלהם ולקדושה אין דבר במשותף, כך שלקראת סוף המאה היו שלושה אפיפיורים מלאי שנאה איש ל"רעהו".


באופן כללי אם היה לאדם את הממון הדרוש, יכול היה לאפשר לעצמו גירושין, לצאת נקי מפשעים רבים וחמורים עד כדי ביזה, ניאוף, ורצח, להתחתן עם קרובת משפחה- והכל באישור הכנסייה. התנהלות שכזו במוסד שאמור להוות את המשענת הרוחנית של האוכלוסייה קוממה רבים וככל שהפכה צינית ועזת מצח יותר, כך גברו קולות הקוראים לרפורמות. רעיונותיו של ויקליף שהטיף לצניעות, עוני וחזרה למקורות הנצרות, הוגדרו כמינות שדינה מוות על ידי הכנסייה, אך זכו לחסידים רבים. יאן הוס – התומך הנלהב של תורת ויקליף היה ממבשרי הרפורמציה ולידתם של זרמים פרוטסטנטים בסופו של דבר.

תוך כדי הקריאה נוצרת תחושה קשה של ראליה אכזרית, חסרת חוקים, שבה בעלי הכוח והשליטה עושים ככל העולה על רוחם על חשבון אוכלוסיית צמיתים וכפריים חסרי האונים. היעדר נורמות מינימליות של מנהל תקין הותיר את המושכות בידי אצילים בעלי אינטרסים שנהנו מתמיכת הכנסייה שכל מעייניה היו המשך התעשרות וצבירת עוצמה. שיתוף פעולה ציני זה הביא למציאות, בה ניתן היה לחסל אישיות לא רצויה על ידי האשמה בכפירה והעלאתה על המוקד, ליטול מהעם מיסים עד אינסוף ולהסביר זאת ב"סדר אלוהי" .

בני האצולה והמלכים ניהלו חיי פאר מופלגים ועשו כך ביתר שאת בעתות משבר ומלחמה במטרה להפגין בפני עמיתיהם שאין בכוחותיהן של נסיבות אלה על מנת לפגוע בעצמתם. כמובן, שנטל המיסים נפל על פשוטי העם והבורגנות, להם לא היו זכויות מוקנות מלידה. המלך, האצולה והכמורה מצצו את לשד העצם של העם על מנת לממן אינספור תלבושות מהודרות, המשובצות אבני חן זהב ופרוות יקרות ערך. רמת הבזבזנות של מלכים ונסיכות המתוארת בספר עולה על כל דמיון.

פעילות מלחמתית ישירה גבתה אף היא את מחירה הכבד בעיקר מן האוכלוסייה הפשוטה. על אף שנטל המלחמה היה רשמית על כתפי האצילים והם אף התחייבו לשרת את המלך במשך ארבעים ימים בכל שנה, הצבא הכובש התקיים למעשה מביזת הכפרים והערים. בעוד שהאצילים והעשירים המופלגים יכלו לעבור לטירה אחרת או לשלם דמי כופר, הרי שלאיכרים לא עמדו האפשרויות הללו והם סבלו מהתעללות קשה ומשולחת רסן של הצבאות הכובשים. גם בשדה הקרב היה המצב דומה. אביר רכוב בעל ערך לא היה בדרך כלל נהרג, אלא חייו נשמרו על ידי האויב והוא הוחזק בשבי בתנאים נוחים לרוב, במטרה להרוויח דמי כופר. דוגמא מובהקת לכך היא קרב פואטייה, בו לקחו בשבי האנגלים את המלך עצמו וחלק גדול של האצולה הבכירה של צרפת. קשתים, נושאי כלים ורגלים, שלא השתייכו לשמנה וסלתה "זכו" לגורל הרבה יותר אכזר.

פעמים רבות תהיתי מה גרם למחוללי המהפכה הצרפתית לנהוג במידת אכזריות כה גדולה כלפי בני האצולה, המלך והכמרים. במידה רבה ספר זה סיפק את המענה לכך. בתגובה לנטל המיסים, התנאים הבלתי אפשריים והתאכזרות מתמשכת, פרצו מרידות אינספור של בני המעמד הנמוך כנגד הרוזנים. חלקן היו אכזריות עד מאוד, כמו מרד הז'קרי בצרפת ואחרות מתונות יותר, כמרד הצ'ומפי(קבקבי העץ) בפירנצה. בורות, חוסר ארגון ואמצעים לצד העדר הניסיון של מנהיגי המרידות הביאו בסופו של דבר לדיכויי אכזרי שלהן על ידי האצילים, וסופן היה הוצאות להורג המוניות ותחינות התושבים לחוס על חייהם ורכושם. גם גילדות מקצועיות בורגניות התמרדו(אטיין מרסל בפאריס, ארטפלדה בבלגיה) ואף שמנהיגיהן היו משכילים יותר, מחלוקות פנימיות וחוסר עקביות הביאו אותן לסוף טראגי לרוב.

למעשה כל הטרגדיות שפקדו את אירופה באותה התקופה וחוסר היכולת של המערכות הקיימות לספק מענה הולם, הביאו את בני האדם לחפש אחר פתרונות חדשים. הדבר היווה קרקע פורייה לתמורות מרחיקות לכת בחברה, שבאו לידי ביטוי בין היתר בפנייה איטית לכיוון המדע, ההשכלה ותגליות גיאוגרפיות.

היהודים, כמובן היו לקורבן נוח בנסיבות קשות כמו המגיפה("מרעילי הבארות"), שבה קהילות שלמות נמחקו במיתות משונות על ידי המון זועם. גם בהתקוממויות עממיות רצחו ביהודים לרוב, כי אם מותר לפגוע באצילים, מדוע לא לערוך איזה פוגרום על הדרך?

הספר מתאר את מהלך האירועים בכל יבשת אירופה. עם זאת אור הזרקורים העיקרי מופנה לצרפת, ארצו של גיבורינו אנגרן דה קוסי. תככים ויריבויות בין דוכסים, שנאה בין אנשי המפתח בממלכה, קרבות על ירושה, מלחמה מתמדת בין מחוזות שונים מתוארים בפרוטרוט בספר. קוסי היה מנהיג נדיר בתקופתו, שקול ומתון ובכך היה שונה מרוב בני מעמדו. הוא היה חתנו של מלך אנגליה וגם אורח רצוי ואף יועץ למלך צרפת. וכל זאת בזמן מלחמה בין שתי המעצמות! הוא לחם במערכות רבות עבור צרפת והיה אדריכל של ניצחונות רבים. בין שתי הממלכות בחר בסופו של דבר להיות נאמן לצרפת.

בכל אופן, כשקראתי על מערכות קרסי פואטייה וניקופוליס, בהן נחלו הצרפתים מפלות קשות ומבזות, לא יכולתי שלא להבחין בחוט המקשר בין אירועים מלחמתיים רבים שצרפת הייתה מעורבת בהם לאורך ההיסטוריה. אותם בוז לאויב, יהירות, רהבתנות, השקעה בפאר, אמצעי נוחות ופומפוזיות ולא באמצעים הנחוצים לניצחון עצמו, רצון להילחם בתעוזה ולהכריע את האויב עם מעט תכנון(או תכנון מרושל) חוזרים באירועם שלפני המאה ה-14 ועד ימינו. מרינו משטיון וגי דה לוזיניאן ב-1187 -באובדנה של ירושלים הצלבנית, בקרב אז'נקור במאה ה-15, בתבוסה משפילה ב-1871 לפרוסים, בכמעט קריסה ב-1914(שלא התרחשה תודות לבריטים והרוסים), בכניעה לגרמניה וקולבורסיון, ואף בדיין ביין פו בהודו – סין ב-1954 – בכל אלה קיים אותו מכנה משותף של ה"רוח הצרפתית". כלומר צרפת הפסידה כשהיו לה את כל האמצעים לצאת כשידה על העליונה ובגדול.
לסיכום:

נקודות חוזק: עשיר במידע, מסתמך על מקורות מהימנים, רחב יריעה, מרחיב אופקים, מחכים.


נקודות חולשה: עמוס בפרטים שלא קל לזכור, לעיתים קשה לקריאה, דחוס. רעיונות שחוזרים על עצמם פעמים רבות.


מצוין להיסטוריונים המתמחים בתקופה או ל"פריקים" של ימי הביניים. קורא שלא שייך לשתי הקטגוריות הללו יכול להתקשות לסיימו. פתרון טוב עבור אלה יכול להיות רומן היסטורי איכותי.




21 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, נעמי. אני אוהב ספרים כאלה, הם מאתגרים את המחשבה, ואמנם לפעמים קל יותר לקרוא רומן מרתק, אך זה שווה בסוף.
נעמי (לפני 11 חודשים)
ביקורת מושקעת, לא קל לעשות סיכום מן הסוג הזה לספר עב כרס ומרובה פרטים, עבודה טובה!
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תורה מקרב לב, אפרתי. פיליפה גרגורי מצוינת ונמנית עם אחת הסופרת האהובות על בת זוגי
אפרתי (לפני 11 חודשים)
אתה יכול לכרוך את הסקירה המצויינת הזו ולמכור אותה ביחד עם הספר. אגב, ספריה של פיליפה גרגורי על מלחמות השושנים כמו המלכה הלבנה, המלכה האדומה, בתו של ממליך המלכים ועוד, נותנים תמונה מצוינת של אנגלייה במאה החמש עשרה.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, בתיה. ובכן, אין לי ספק שהספר יוסיף לכל אחד אף אם הוא היסטוריון. הביקורת שכתבתי לא יכולה להתיימר לגעת אפילו במקצת הנושאים שטוכמן מטפלת בהם בספר,מרוב שהוא עשיר במידע. יש בו כל כך הרבה מידע שזה יכול לעייף.
בת-יה (לפני 11 חודשים)
נפלא. תודה. אני פריקית של ימי הביניים, כך שקראתי על הנושא המון...
אדפדף בספר לפני שאקנה אותו לראות אם הוא יוסיף לי על נושאים
שלא ידעתי עליהם.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, עמיר
(לפני 11 חודשים)
יפה. מעניין. וב' טוכמן מצויינת.
רץ (לפני 11 חודשים)
ביקורת מעניינת על תקופה מרתקת, טוכמן כותבת באופן מרתק היא יודעת לספר סיפור גדול ולבצע הקבלות בין התקופה ההיא שאופינה בחוסר ודאות, לסוף המאה העשרים, ולתקופה הנוכחית שלנו.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, רויטל.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, חני. ב"רוח צרפתית" התכוונתי להפגנות אומץ, התלהבות תעוזה וחיפוש אחר תהילה, אך ניהול למעשה לקוי של מלחמות. לזה קרא ביסמרק "השור הגאלי" .ששים אלי קרב, אך מזלזלים באויב, מתנשאים עליו ובסוף מובסים.
רויטל ק. (לפני 11 חודשים)
ביקורת מרתקת.
חני (לפני 11 חודשים)
מעניין כתבת.טוכמן ידןעה בכך שהיא פונה לסוג מסויים של קוראים שבשבילם העומס של המאורעות לאורך ההסטוריה
זה כמו לדקלם שיר ילדים.
מה שעניין הוא הדפוס שמצאת "ברוח הצרפתית"
לא ממש ברור לי אך עם קצת קריאה בעניין אבין יותר
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, כרמליטה. אני אוהב מאוד היסטוריה, אבל לא 'פריק ' עד כדי כך, לכן היה לי קצת עמוס ודחוס..אבל גם מעניין.
כרמליטה (לפני 11 חודשים)
סקירה מושקעת וטובה. האם אתה פריק של התקופה?
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה, מחשבות.
Pulp_Fiction (לפני 11 חודשים)
תודה לפרק ראשון.
מחשבות (לפני 11 חודשים)
סקירה מרהיבה. כנראה שגם לאומות DNA, כזה המונע מהן נצחונות מפוארים. טוכמן אכן דוחסת פרטים ולפעמים קשה לראות את היער.
פרק ראשון (לפני 11 חודשים)
ביקורת מעניינת תודה





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ