“קיצוניות אסלאמית כברבריות המאיימת על תרבות המערב - האם ההיסטוריה חוזרת על עצמה ?
הוצאתו להורג, או יותר נכון שחיטתו של העיתונאי האמריקאי ג'יימס פולי שכול פשעו היה השתייכותו לעולם הנאור, והפצת מחזה הזוועה באמצעי התקשורת החזותיים, וברשתות החברתיות, היה רף אכזריות חדש שהוטח מול פרצופו של העולם המודרני, בהתרסה על קיומו של עולם אחר, חשוך ואכזר שחשבנו שנעלם, עולם בו אין חוקים, וחיי האדם לא שווים דבר, בו ההרג הוא טקס קמאי, כזה שמתחבר למקומות האפלים ביותר של נפשו של האדם. המפחיד בסצנה הזאת שבה מככב "ג'ון הג'יהדיסט" דובר האנגלית הרהוטה, הוא שפעם אנשים התאספו בכיכר השוק בכדי לצפות בהוצאה להורג, ובכדי לשאוג כשהתליין הניף את ראשו של הקורבן. כעת את השוק החליפו הרשתות החברתיות, והיו טיוב, מה שהפך את חצי העולם למשתתפים בהוצאה להורג. הסצנה הזאת הזכירה לנו עולם שחשבנו שחלף, ימי הביניים על מלא הברבריות שלהם, ולפתע הבנתי שדווקא בעת החדשה יש עולם אחר שנע לאחור, מציאות שחיברה אותי לספרה של ברברה טוכמן, ראי רחוק המאה ה - 14 הרת הפורענויות, שבו היא זיהתה תהליכים בעת החדשה הדומים לאלה של ימי הביניים, כסוג של נבואה אפוקליפטית העולה מתוך מחקר היסטורי, כמסקנה מעוררת השתהות.
טוכמן, בספרה על המאה ה- 14, אורגת תמונה מונומנטלית, המעלה לבימת ההיסטוריה, תיאור של מאה אחת מרתקת, המאה הלפני האחרונה של ימי הביניים, זאת שמתעקשת עדיין לאחוז במוסדותיה הישנים, אך גם מבשרת סיומה של תקופה. אבירים רכובים על סוסים, רודפים אחרי כבוד ותהילה וששים לקרבות, טירות מפוארות כמו באגדות, מסמלות אצולה השומרות עדיין על כוחה הפיאודלי, המבוסס על בריתות סבוכות ופוליטיקה תככנית החוצה ארצות. לכנסיה קתדראלות מרהיבות, תפאורה נפלאה לפיצול ושחיתות מרקיבה, ומנגד עולים כוחות אחרים ומנוגדים, האיכרים הבריטים עם הקשתות הארוכות, מנצחים את האבירים הצרפתים ומורידים אותם מבימת ההיסטוריה, עוד רגע והתותחים ירעמו בזירה. שלטונו המרכזי של המלך מתבסס ומונחים יסודותיה הלאומיים של אירופה המודרנית. התסיסה לכנסיה גוברת, לקראת עימות ורפורמציה, עליית הערים, נותנת דחיפה למסחר ולכלכלה אחרים, החילוניות והבורגנות נולדים כמעמדות וככוחות חדשים, האוניברסיטאות נוסדות ומתבססות כחממות ידע ורעיונות חדשים. נולד עולם חדש דינאמי ותוסס המשנה את חוקי המשחק ומאזן הכוחות, אתו מציירת ברברה טוכמן בבהירות המאפשרת לחוש בשינוי המתהווה בעולם של סתירות וקונפליקטים הדומה בחוסר הוודאות שלו למאה הנוכחית.
המאה ה- 14, היא מיוסרת, ומלאת אסונות קולוסאליים בעלי ממדים אפוקליפטיים, אירופה הייתה מקום של תהו ובהו, שאף אחד לא רצה להיוולד לתוכו, יבשת שהוכתה על ידי המוות השחור, מגפה שחיסלה באכזריות שני שליש מאוכלוסיית אירופה, את היהודים כמובן האשימו כמי שהרעילו את הבארות. אירופה סבלה מסכסוכים ומלחמות בלתי פוסקות, שזורעו מות וחורבן, בהם בני האדם הרגו את זולתם כשגרה, ולעתים בצורה פומבית ובעינויים נוראים, כאמצעי להטלת פחד מות. המאה ה- 14, סבלה מקור ורעב, תוצאת עידן הקרח הקטן. אסונות שיוצרו תחושת חוסר ביטחון וחוסר וודאות לגבי עתידו של הגזע האנושי. ברברה טוכמן ראתה במלחמות ואסונות ימי הביניים מראה למלחמות המאה ה - 20, שתי המאות מתאפיינות באסונות מידי בני האנוש והטבע גם יחד, לא בכדי הסמל והמטפורה המשמעותיים ביותר מימיי הביניים החוקקים בזיכרון האנושי, הוא דמותו של מלאך המוות החובש גלימה שחורה, ובידו חרמש, האם דאעש מביים את עצמו כמלאך המוות של העת החדשה ?
ברברה טוכמן מספרת את סיפור המאה דרך האציל אנגרן דה קוסי, שאחוזתו שלטה על המרחבים שמצפון פריז, זירת מלחמת מאה השנים, בין האנגלים לצרפתים, הוא היה סוג של פורסט גאמפ, אחד שנכח ותיעד רבים מאירועי התקופה, באמצעותו טוכמן מעניקה לסיפור ההיסטורי מימד של עלילה וסאגה אנושית מרתקת, המעלה לדיון את תכונותיהם האנושיות של מנהגי התקופה כמי שהובילו שינויים, או נפלו קורבן לעולם שבו התחוללו שינויים. דת, אדמה, תאוות בצע, התפרקות מסגרות מסורתיות, ושלטון גרוע הם גורמים מרכזיים אנושיים בעבר למלחמות, וסבל אנושי, אך למרבה ההפתעה, טוכמן טוענת כי אלו הגורמים המעצבים את האנושות גם בעידן המודרני.
ברברה טוכמן, כהרגלה מצביעה על הנרטיבים הגדולים בתרבות האנושית, היא יצרה מטפורות היסטוריות מרהיבות, זה סוד כוחה והקסם שלה שעדיין קיימים בספרייה, היא בוחנת ומתארת את הכוחות גדולים המניעים את האנושות, והנטועים בתוך דפוסי התנהגות האנושית, ולכן ההיסטוריה אולי לא חוזרת על עצמה, אבל היא מהדהדת אלינו כמו מראה, ומזהירה אותנו מאיוולת אנושית שעשויה לגרום לנו לצער ,סבל וחוסר ודאות לגבי העתיד, גם במאה העשרים ואחת. זהו פן מיוחד לטוכמן, אוטודידקטית בהשכלתה ההיסטורית, מי שהרשתה לעצמה, לפרוץ שבלונות מחקר אקדמיות ובכך להנגיש את הכתיבה ההיסטורית לציבור רחב, בכתיבה מופלאה, בתיאורים מרתקים, ובמסקנות מרחיקות לכת, המעוררות השתהות, ומעלות מחשבות לגבי טיבו של המין האנושי.”
