ביקורת ספרותית על קומדיה בסולם מינורי מאת האנס קיילסון
ספר טוב

---

כשחמי שכב בבית החולים בהולנד, גוסס מהסרטן שכרסם ללא רחם בגופו ביקש מבכורו לעשות שיחת סקייפ לארה״ב כי רצה להיפרד מאיתנו, מבנו הצעיר ומשפחתו.
הוא נופף לנכדים ביד רועדת קמעה וחייך ככל האפשר.
שאל את בני אם הוא מרוצה מהלפטופ שקנה לו ליום ההולדת ואת הקטנה אם היא מטפלת בכלבלב הרובוטי ממנו התפעלה כשהסתובבו יחדיו ב Toys R' Us
״אני מאכילה אותו כרגע בשבבים אלקטרונים ובצהריים אתן לו ברגים ברוטב עופרת״ ענתה, מרוצה עד הגג.
יופי! ענה לה ואיפה אבא? בעלי הופיע אל מול המסך והם שוחחו על סוגי מכוניות, עבודה ומחירי הבתים המאמירים לשחקים, לא יותר מחמש דקות דיברו שכן העייפות ניכרה בפניו המאפירים.
שרון, קרא.
לא בקש ולא שאל. בן זוגי מיהר לפנות לי מקום ליד הספה ואני התאמצתי לשמור על קור רוחי ונשכתי את שפתיי בחוזקה.
תפסיקי עם זה! גער בי מבעד למסך ועיניו הצטמצמו בכעס פתאומי ולא מובן. את תפצעי את עצמך! הפסקתי מייד ושאלתי אם התרופות החדשות קצת מקילות על הכאב.
יש הבדל משמעותי, התאמץ לשקר לי.
הוא השתדל להתיישב על מיטת חוליו, התמתח ושאל אותי אם הראה לי איי פעם צילום של בית הוריו. הנהנתי והוא סיפר לי בפעם הראשונה אודות המשפחה היהודית שהוריו הסתירו בתקופת המלחמה.
הוא הגיע עד לקטע בה פגש את הילדה בת השבע. היא היתה גרסה מוקטנת שלך אמר בבטחה: תלתלים כהים וסבוכים שהגיעו עד הכתפיים ואם היית טורח לאסוף את כל הכבודה באמצעות גומייה היו מציצות אליך זוג עיניים יוקדות מוכתמות חום וירוק.
חשבתי שהיתה אילמת כי דיברה באמצעות העיניים שלה.
מדי פעם טיפסתי עם אמי לעליית הגג לתת להם אוכל והיינו מתיישבים על הארץ ובודקים את החריצים ברצפת העץ. היא תמיד מצאה את העמוקים והארוכים יותר ואני זוכר שמאוד הערכתי אותה על כך.
הסטתי את מבטי. למה הוא עושה לי את זה? תהיתי
עיניי כבר לחות ואינני יודעת כיצד להמשיך ולהקשיב, בן זוגי כבר ברח מזמן לחדר העבודה וסגר את הדלת והילדים משחקים בגינה.
נפניתי שוב למסך לאחר נשימה עמוקה והוא לא היה שם יותר.
השיחה נותקה.
מיהרתי להתקשר שוב ולא היה מענה, הנייד שלו היה סגור ובזה של האח האזנתי להודעה מוקלטת. אתקשר יותר מאוחר, חשבתי, אבל אז כבר היה מאוחר מדי.

הגילוי הזה שלפני המוות הביא אותי לחשוב מדוע רק אז פתח את לבו והרי אהב אותי כבת.
במה התבייש אם הוריו החליטו לשים נפשם בכפם ולהסתיר משפחה ממוצא יהודי.
הבנתי שחלקים עיקריים בסיפור חסרים לי ואת ההשלמות אצטרך למצוא בעצמי.
ספרו של האנס קיילסון שופך קצת אור על האופי ההולנדי ועמדתו בעניין הסתרת היהודים בתקופת השואה.
מסופר על זוג הולנדי ללא ילדים היוצר קשר עם המחתרת בתקופת המלחמה ומחליט להעניק מסתור לאדם יהודי.
הם מקצים לו חדר בעליית הגג ומשנים את אורחות חייהם עבורו, נקשרים אליו ומשוחחים אתו לעיתים בטון מוחלש ולפעמים באמצעות הבעות פנים שאומרות הכל.
כואבים את ייסוריו ומחכים בקוצר רוח לסיום המלחמה אלא שאז חלה תפנית חדה ותכניותיהם משתנות. שגרתם נקטעת והם אינם יודעים כיצד להמשיך הלאה מאותה נקודה.

עלילת הסיפור הינה כה צנועה, כה מינורית, כשמה כן היא ועל כן יש לקוראה בזהירות שמא יפספס הקורא את גדולתה, את הערכה העמוקה והאהדה שרוכשים בני הזוג לאותו אדם.
משום שהעם ההולנדי, כפי שאני מכירה ויודעת שונה מכפי שההיסטוריה מעידה עליו.
ידוע כי מרבית הקהילה היהודית בארצות השפלה חוסלה ונשלחה למחנות השמדה ועדיין תוהים מה היו הסיבות לכך.
אין בכוונתי לעסוק בהן כרגע אך ישנן עדויות ובהן זאת של הסופר שלא היתה זו שינאה טהורה כלפיהם כפי שהתרחשה בגרמניה, פולין או אוקראינה.
ההולנדים כיבדו את היהודים, העריכו את יושרם וחיו עמם בשלום.
סוף הסיפור מסתיים בתהייה ומייד לאחר מכן פרסם היוצר זכרונות מנעוריו בגרמניה עד הימלטותו הבלתי נמנעת להולנד.
סיפור חייו המרתק של קיילסון בחלק השני של הספר מבהיר את הארועים המתוארים בחלק הראשון וזאת מבחינתי עוצמתו של הספר.
אם בהתחלה חשבתי כי הסיפור הפיקטיבי נוגה, רגיש וקטן - החלק השני, האוטוביוגרפי, מעצים אותו אלפי מונים ונותן לו קונטרה בלתי נשכחת.

מחקרי הקטן שהחל במותו של חמי האהוב, מקבל כעת תאוצה.
אני לומדת רבות על עם שלכאורה נראה קריר, חסכן וקנאי לפרטיותו.
ומה שקראתי ביצירה הנפלאה הזאת רק מעיד שאני פוסעת בדרך הנכונה ולא ממהרת לגבש דעות רק מעובדות יבשות שקראתי בספרי ההסטוריה.

ספר מאיר עיניים וחשוב למדי.

» ביקורות נוספות של shila1973
» ביקורות נוספות על קומדיה בסולם מינורי