ספר טוב
הביקורת נכתבה ביום שני, 26 בינואר, 2015
ע"י yaelhar
ע"י yaelhar
שם הסיפור "קומדיה בסולם מינורי" מרמז על הומור. הנושא הזה אינו נוטה להיות הומוריסטי בעינינו (זוכרים איזה נאומים חוצבי להבות נשפכו על הסרט "החיים היפים"?) וזו היתה הסיבה העיקרית שרציתי לקרוא אותו, כי לרוב אני נמנעת מספרות שואה בכלל. אולי מוגזם לצפות מסופר גרמני - הולנדי להומור, ואכן - אני לא מצאתי בו שום הומור. במקום זה יש התייחסות חיובית וחומלת לגיבוריו, הנקלעים למצבים בלתי אפשריים.
הסיפור עוסק באנשים שהחביאו בזמן המלחמה בהולנד פליטים נרדפים - בדרך כלל יהודים אך לא רק - מפני הנאצים, ומתאר רשת שלמה של אנשים שעסקו באיתור מתנדבים כאלה ובשיבוצם כ"מארחים" לאותם אנשים. זוג הצעיר מארח בביתו פליט יהודי לא כל כך צעיר, ומנסה להסתגל לנסיבות הייחודיות שבחלוקת הבית עם אדם זר, לדאגה המתמדת שמא ייראה על ידי "הרעים" ולניסיון של הפליט להתמודד עם היותו אסיר בבידוד מוחלט שאינו יכול לצאת מד' אמות, לחיות חיים נוראים אמנם בתנאים אנושיים, ולסבול מרגשות אשם קבועים על אלה שלא זכו למצוא מחסה, ועל הסיכון שהוא מעמיד את מארחיו בכל רגע בו הוא חי.
הנס קיילסון היה רופא יהודי-גרמני שחי בהולנד משנת 1936 עת נמלט אליה (כמו משפחת פרנק?) ונשאר בחיים גם אחרי הכיבוש הגרמני במלחמת העולם השנייה, אז התמחה כפסיכיאטר וטיפל בילדים ניצולי שואה. הוא נפטר בן 102(!) בשנת 2011. אפשר לראות מהסיפור שכתב שהוא אסיר תודה להולנדים שרבים מהם התגייסו להסתיר מבקשי מקלט תוך סיכון נורא לעצמם אם ייחשפו, שלא לדבר על זה שהמארחים חלקו עם "האורחים" את המזון המועט, ההולך ואוזל, בלי להתלונן ובלי להתקמצן. הסיפור הוא תמונת ראי של הסיפור של אנה פרנק - מהצד של המסתירים. הלוואי שהייתי יכולה לומר על עצמי שהייתי עושה אותו דבר באותן נסיבות. מבחינתי אנשים כמו המארחים ההולנדים האלה שייכים לזן נכחד של האנושות - קוראים לו "בני אדם".
27 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, בלו-בלו!
אכן דילמה. לפעמים רשעים עושים מעשים טובים וצדיקים - לפעמים - מרצפים את הדרך לגהינום בכוונות טובות. אותו איש גסטפו עשה לפחות מעשה טוב אחד בחייו...לא?
|
|
|
בלו-בלו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ביקורת מעולה. התלבטתי המון בשאלה הזו.
את אבי החביא איש גסטאפו בכיר. הוא בהחלט היה בעד השמדת יהודים, רק שהוא הכיר את סבי וחשב שהוא יוצא דופן ולכן הציל את אישתו ובנו. האם האיש בזה היה רשע? צדיק? המציאות מורכבת.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
דן ויעל, הדיון היה מרתק וחשוב. אני יצאתי קצת "נעל" בסוף, אחת שמעדיפה לא לקרוא ספרים, לא לחשוב ולהיתקע בחיים הנוחים. לא נורא. בפעם הבאה אני אנסה לנסח את המחשבות המבולבלות שלי בצורה ברורה יותר. תודה לכם על השיחה. נשתמע בספר הבא.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
דן סתיו:
אני מקווה באמת שקיימים אותם ל"ן צדיקים שיצילו את הדימוי של כולנו. לפעמים קשה לראות אותם בתוך הסבך.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
פואנטה:
זה מה שספרים עושים: בוראים עולם, גורמים לחשוב. בדרך כלל אני אוהבת את זה. לפעמים - כמוך - אני מעדיפה לא לקרוא את מה שגורם לי לשאול שאלות שאין עליהן תשובה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
yaelhar
בעיני דבריך משקפים היטב את המציאות: זה תמיד אותו "קומץ" לטוב - אותם צדיקים המאפשרים לנו, שלמצער איננו אדישים - כדבריך - אך לא מעבר לכך, "לרחוץ בנקיון ידינו", אך גם לרע - קומץ קיצונים אלימים המכתימים חברה שלמה או מגזרים שלמים בה (וקומץ חוליגנים בין אוהדי קבוצת כדורגל, מיעוט מבוטל של וונדלים וכו'....
פואנטה - ומה רע בעולמך (ולא רק בזה שלך) הקטן והנוח? ומה טלטול יועיל לאותו עולם או לך? |
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
ולא לקרוא זה גם פתרון עלוב, אני מודה.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אנחנו טועים, צודקים ומתחבטים וזה בסדר. הספרים העוצמתיים האלה מציבים לנו מראה ומאלצים אותנו לחשוב מה אנחנו היינו עושים...אולי בגלל זה אני מפחדת לקרוא אותם - זה מטלטל את עולמי הקטן והנוח.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
פואנטה - חזרתי בי.
אמנם "לא להיות אדיש" מול התנהגות קיצונית/אלימה/שרירותית היא פיתרון עלוב, אבל גם הוא טוב מלהיות אדיש, נראה לי.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
דן סתיו -
במחשבה נוספת אני כנראה טועה בהערכה שאין עוד אנשים כאלה. אלה האנשים שמצילים אותנו - בזכותם לפעמים, אנחנו יכולים לרחוץ בניקיון כפינו.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
פואנטה
נראה שלא הבהרתי את עצמי כראוי. רציתי לציין כי הנקודה שהעלית(הפואנטה...) נראתה לי נכונה ותקפה. רק לכך כיוונתי, לא ניסיתי לטעון שאת מחפשת להיות צודקת....אני לא כל-כך מבין בענייני צדק מוחלט..... מקווה שאת לא טועה ודי בהעדר אדישות כדי למנוע את הרעות החולות שהזכרת.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
דן, אני לא מחפשת להיות צודקת, רק מדגישה את הפואנטה כפי שהיא נתפסת בעיניי.
@@@@@@@ יעל (וגם דן) - אני חושבת שכל עוד יש אנשים שלא נשארים אדישים מול התנהגות קיצונית (לאו דווקא אנטישמית), אנחנו לא נדע. אולי אני טועה... |
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
yaelhar
הצדק עימך. גם צדיק אחד היה מטה את הכף (אפשר להזכר בשיחו של אברהם אבינו עם אלוהים בנוגע להצלת סדום אם נמצא בה צדיק אחד...). אני מקווה שאת וגם פואנטה טועות בדבר אחד: שאנשים אלה פסו מן העולם. אני מקווה שלא יחזרו נסיבות איומות רק כדי להוכיח שאנשים אלה קיימים וגם שאנו הקטנים לא נצטרך לעמוד באותם מבחנים איומים.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אכן פואנטה, השפה אינה מאפשרת לי לבטא את הרגשות שאנשים כאלה גורמים לי במעשיהם.
ואני מסכימה לדעתך שאין אנשים כאלה יותר, אם כי מצבים קיצוניים (שלא נדע!) גורמים לתכונות קיצוניות של האנשים - לטוב ולרע - לצאת לאור.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, דן סתיו!
אכן הושמדו הרבה יותר יהודים, מאלה שניצלו על ידי אותם אנשים מופלאים. אבל אפילו היה ניצל רק אחד מול המיליונים שהושמדו, אותו מציל היה ממטה את הכף, לדעתי. אני לא יכולה לשפוט איש - לא אלה שידעו ושתקו לא אלה שלא הצילו. אני יכולה רק להעריץ את אלה שהלכו נגד הזרם וסיכנו כל כך הרבה בניסיון להישאר "בני אדם" וגם להבחין בפער הבלתי נתפס שבינם לביני.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, נעמה!
תודה מיוחדת על הימורך הנדיב לגבי. הלוואי והיית צודקת בו.
|
|
|
yaelhar
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
תודה רבה, צילה!
השאלה הזו נשאלת תמיד, אני חושבת. ומציבה מולנו מראה לא מחמיאה.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
פואנטה
את אכן צודקת. לא התכוונתי חלילה לטעון שבגלל מבחן התוצאה (החלק הארי מהיהדות והלנד וגם רוב רובה של יהדות פולין הושמדו בסופו של דבר) עלינו להתעלם מגדולתם של אותם עשרות אלפי בני אדם ובני משפחותיהם אשר סיכנו את חייהם כדי להציל בני אדם אחרים. גם אינני סבור שיש להתעלם מגדולתם של אותם אנשים אם עשרות מליונים אחרים לא נקפו אצבע להצלת יהודים (קטונתי מלשפוט אותם עשרות מליונים - חוששני שהייתי נוהג בדיוק כמוהם בנסיבות דומות). הציטוט הנפלא שהבאת מדבריו של שבח וייס אכן במקומו. אני מרשה לעצמי לחלוק עליו רק בדבר אחד: באפילה הנוראה ההיא האורות האלה לא היו קטנים. הם האירו בעוז עולם חשוך ועליהם להאיר היום ולעתיד לבוא את דרכינו וזו, בעיני, סיבה נוספת שאל לנו לשכוח אותם.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
דן, רק עכשיו ראיתי מה כתבת...הסרט נקרא "שני אסמים" ויש שם גם קטעים שאתה מדבר עליהם. שבח וייס התראיין לתקשורת הפולנית ושאלו אותו "האם אתם היהודים שונאים אותנו בגלל האסמים שבהם שרפו יהודים? והוא ענה "היו גם אסמים אחרים". הוא קרא לזה "האור הקטן באפלה שאסור להתעלם ממנו". נכון שהרוב לא עזרו אבל היו כאלה שכן ואותם אסור לשכוח.
|
|
|
פואנטה℗
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
אירוח וסיוע אלה לא מילים שיכולות להכיל את הרולטה הרוסית שהאנשים האלה נאלצו "לשחק". יש סרט אחד מצמרר במיוחד שבו שבח וייס מעניק פרס חסיד אומות עולם לפולני שמשפחתו החביאה אותו במשך שנתיים! הפולני הזה היה רק בן 12 והתפקיד שלו היה לפנות את הדלי עם הצרכים לנחל הסמוך. יום-יום הוא יצא למשימה שיכלה לגרום לחיסול המשפחה שלו, ויום יום אמא שלו הייתה צריכה להחליט מחדש אם היא מוכנה להמשיך להחביא אותם במחיר חייה וחיי ילדיה. אני יודעת בוודאות שאין אנשים כאלה יותר.
|
|
|
דן סתיו
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
yaelhar
ביקורת מצוינת הקולעת לדילמה הגדולה שקיילסון מעלה. אכן אלפי הולנדים סיכנו את חייהם וחיי היקרים להם בהצילם יהודים. למעלה מחמשת אלפים מהם הוכרו כחסידי אומות העולם ע''י מכון יד ושם, המספר השני בגובהו לפי לאום, אחרי פולין.....אך בדומה למקרה הפולני רוב היהדות ההולנדית הושמד, חלק ניכר ממנו בסיוע מנגנונים הולנדים כגון המשטרה הירוקה....אחרים, כך נאמר לי ע''י אישה הולנדית, התנהגו לפי הגיון שקשה לערער עליו: "לא עזרנו כי אם היינו מנסים לעזור ליהודים, הגרמנים היו הורגים את היהודים ואותנו.....".
ובאשר לסיפא של הביקורת שלך - הולנדים אמיצים אלה אכן קבעו רף גובה מאד למושג "בני אדם". ובאאשר לראיה האישית שלך בסוגיה כל מה שאוכל לומר הוא שאשרינו שלא נדרשנו עד כה לעמוד במבחן הזה..... |
|
|
נעמה 38
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
הייתי מהמרת שאת מאותו זן אנושי שהיה מסייע לחסר ישע. יופי של סקירה
|
|
|
צילה
(לפני 10 שנים ו-8 חודשים)
כל כך מסכימה איתך. אפילו לא הייתי הולכת אחורה בזמן. חשבתי על המוסלמי מהפיגוע האחרון בהיפר הכשר, אשר הסתיר את היהודים במקרר.
שאלתי את עצמי כיצד אני הייתי נוהגת. ועדיין אני מתחבטת בשאלה.
|
27 הקוראים שאהבו את הביקורת
